זהירות משמועות-לפרשת קורח

בשנים האחרונות אנחנו נחשפים בחברה הישראלית להרבה מקרים בהם מקבלי החלטות ברמות בכירות מאד נחשדים בשחיתות מורשעים ומגיעים לכלא. אחת התופעות שנלוות לכך היא ניסיון ל"להלביש" עליהם עוד עבירות למרות שלא עשו וזה נובע מהאווירה שבה יש נבחר ציבור שעשה פשע מסויים אז ישנה כביכול סבירות שהוא עשה עוד פשעים(כי הוא כנראה "פושע גדול"). בפרשה השבוע אנחנו קוראים על נסיון ההפיכה שקורח ניסה לעשות למשה רבנו.באמצע ניסיון ההפיכה כתוב:"וישמע משה ויפל על פניו"(במדבר טז 4) כתוב שמשה רבנו שמע משהו וכתוצאה מכך נפל על פניו, שואל המדרש מה משה שמע? עונה המדרש: משה שמע שהעם חושדים בו שהוא שכב עם אשת איש(סנהדרין קי עמוד א) כל הפרשנים שואלים מדוע המדרש לקח עבירה שהיא לכאורה לא קשורה לעניין ואמר שזו השמועה, ישנן מספר תירוצים אך השאלה נשארת חזקה.אני רוצה להציע שגם כאן בדומה לתקופתינו קורח יצר אווירה שבה משה רבינו הפך למוקצה, יש לנו מדרשים שמראים כיצד קורח העליל על משה שהוא חטף לעצמו את המנהיגות בניגוד לסיפורי ספר שמות בהם רואים שמשה רוצה לוותר על המנהיגות והקב"ה כופה עליו ללכת לפרעה. וכך נוצרה אווירה שמשה הוא מוקצה אז זה זמן טוב לעם להעליל עליו עוד עלילה. אני רוצה להמשיך את הכיוון בכך שאנו צריכים להיזהר משמועות במיוחד על אנשים שכבר נתפסו בקלקלתם ומנסים להדביק להם עוד קילקול ושאנחנו לא ניסחף אלא נעצור לבחון היטב לפני הסקת מסקנות. אשמח לשמוע תגובותאמיתי בן אהרוןבוגר תואר שני בתלמוד בר אילןמרצה לסיפורי חז"לליצירת קשר: 054-9077912
מדוע להסתמך על המדרש כאשר נוח ולא על התנך היכן בתנך יש תזכורת למעשה זה של משה ובמידה ואין, מבחינתנו לא היה
כל כותבי המדרשים הפרשנים והמיתימרים אנחנו יודעים עליהם ומעשיהם הטובים לטובת עם ישראל הרבה פחות מאשר אנו יודעים על משה [וגם לא על מעשיהם הרעים]
אדם אשר נפל חייב להדיר עצמו מעבודת הציבור ולא לאפשר לעצמו ליפול פעם נוספת ואפילו אם רק הוא יודע. לדוגמה אריה דרעי היה נכון אילו ישב בבית ולמד תורה.
הסיבה שלומדים את חז"ל לעניות דעתי היא שהם מוסיפים לנו רעיונות חינוכיים שעוזרים לנו לעצב את עולמנו ההתנהגותי/הרוחני בדברים שמסתמכים על פסוקי התורה. הרבה פעמים זה יגיע בדרך עקיפה, הרעיון הוא של חז"ל והוא נמצא בצורה סמויה בטקסט.
כמובן שזה רובד לימוד מסויים שלא סותר את חשיבות לימוד בדרך הפשט כלומר המובן הבסיסי של הפסוקים.
אמיתי