איש הביטחון שלי

מה קרה לרשומה שקראתי היום אחרי הצהריים :" אדם הוא נוף..." קראתי באמצעות הסמרטפון שלי שאינו מהמשוכללים ולא יכולתי להגיב, אתה משהגעתי הביתה הפוסט עף כמו ציפורים נודדות...אגיב דווקא עליו, רשומה מצויינת, היטבת לתאר, אין כמו לחזור במנהרת הזמן למחוזות הילדות, מעניין לקרוא איך רואה אדם בוגר אחרי שנים את מקום ילדותו.
באשר לתגובתך לפוסט השובב שלי, זה בסדר מבחינתי שלא אהבת, לא כל אחת ואחד אוהבים שירים מסוג זה, די לי שאני נהנה, (רציתי להוסיף תרתי משמע...הופס כתבתי, איתך הסליחה) שאי ברכה.

תודה על תגובתך.בשירך לא אהבתי את הזכרת הלבוש שירד.שזה הופך את התמונה לזולה מעט.יופי שנהנת.אני לא נגד הנאה כזו.אבל לשמר אותה אסטטית
מחקתי את הכתבה הקודמת שניראתה לי ארוכה מדי.התרתי משמע היא בסדר גמור.אין פגם בלהנות בכל צורה.ובלבד לשמר עלכבוד הזולת.

קראתי את השיר . אהבה ,ערגה ורומנטיקה צרופה. יפה השיר. ברם כמו גבי גם אני מתיחס לרשומה שכתבת על הביקור ולאחר שהעלתי תגובה היא נעלמה. אני חושה שהרשומה של הביקור הייתה יפה ומעניינת ואני זוכר אפילו את התגובה שהעלאתי כך:
התאור שלך הוא כה מוחשי ומעביר לנגד עינינו את נופיה של ברטיסלבה על שדרתה היפה ופסליה המעטרים את אתריה. התאור הוא כה מוחשי עד שהקורא חש שהוא נמצא שם ומטייל בשדרה וחווה את המראות של העיר היפה.
דומני שעכשיו ישאל הקורא את עצמו לשם מה עלי לנסוע לברטיסלבה כשהחורף כבר מצא שם את מישכנו. הרי " הייתי" שם בטיול של טובה ו"ראיתי" את יופיה של העיר והרחתי את ריח פרחיה וריחו הצח של אויר ההרים שמחוץ לעיר.
וואו , ברטיסלבה הפסידה עוד כמה תיירים תודות לתאור החי שלך
אז זכית כאן בשתי תגובות

שנית,אל תדאג לכפילות ההדפסה.מחקתי את המיותרים.שלישית,מצא חן בעיני ההומור שלך.
אבל לא היא ברטיסלבה מכוסה שלג ובעיקר בכריסמס -מקסימה.כולה אורות ועצי אשוח,עץ מקושט ענקי לפני בית האופרה.דוכני ערמונים מעלים אדי חום וחנויות מקושטות חלונות הראווה.כדאי גם בחרף.אבל לא אני.מחובבי החמימות והחום אני.