קצין ולא גנטלמן
אמירה ידועה אומרת שתמונה אחת שווה לאלף מילים ואני מוסיפה וטוענת שתנועה אחת ונמרצת שווה לאלף תנועות מהוססות ומגומגמות. חיי כגרושה נאה למדי, בת 41 , "בשוק הבשר" של הפנויים והפנויות התל -אביבים קשים למדי הנשים הצעירות בנות העשרים עד השלושים כובשות את הגברים בגופן החטוב הסקסי ובברק עיניהן במהירות ובקלות. במוצאי שבת האחרונה הוזמנתי ליום הולדתה הארבעים של חברתי הטובה מיכל, התכוננתי למסיבה כדבעי ביליתי מספר שעות במספרה לבשתי שמלת ערב חדשה נדיבת מחשוף וענדתי מספר תכשיטי זהב אולם "התכשיט" המוצלח ביותר שהבאתי למסיבה היה שמוליק ,גרוש ,בן גילי ,גבה קומה, מרשים, אלוף משנה בצבא קבע, עם שמוליק אני גרה בדירתי מזה כחצי שנה, לא התפלאתי שבמהלך המסיבה נלטשו אל בן זוגי עיניים חמדניות של נשים צעירות יותר וצעירות פחות, אחרי כמה כוסיות וודקה הוזמנתי לרקוד ע"י ידיד ותיק, משחזרתי ראיתי את שמוליק ולצידו ענת בת העשרים ושש הידועה כטורפת גברים מושבעת , נאה בוהמית מעניינת ושכבנית ידועה ששמה יצא למרחוק, ראיתיה עומדת לידו וידה על כתפו, תוקעת עינייה היפות בעיניו, מתלחשת עימו ושניהם שוחקים הנחתי ידי על ידה וסילקתיה מכתפו בתנועה אחת חדה ונמרצת "דרלינג" אמרתי לשמוליק "אנחנו ממהרים הביתה, נכון? הרי שנינו קמים מחר מוקדם." ענת נשארה קפואה במקומה ושמוליק שלא התנהג במהלך המסיבה כקצין וגנטלמן כלפי השתרך אחרי דומם וממושמע.
ואני לא מתביישת לא מפני בני ולא מפני אף אחד וזה היה יותר טוב מבעלי ובטח איזה זקן שגם ויגרה לא עוזרת