דמעות של אישה

דמעות של אישה. רחל. 



חריקות של דלת... חריקת בלמים...חריקות בכל צורה שהן, הן צורמות לאוזן, ובמקרה זה לעיניים הקוראות, כאשר הן מופיעות בשיר, או בפרוזה. 

בסיפור הזה, יש כמה מהן, לא מלבבות. דוגמא: "ילד קטן שאל את אימו: "למה את בוכה. ותשובתה "כיוון שאני אשה". תשובה לא הגיונית, להשיב לילד - "כיוון אני אשה"... הילד לא יידע איך לעכל תשובה כזאת? (האם בוודאי תענה תשובה טובה לילד).



חריקה יותר צורמת, תשובתו של האב לילד: "כל הנשים בוכות ללא סיבה" -  תשובה המעמידה את האב ככסיל חסר תבונה ורגש, אם זו תהיה תשובתו לילד - "נשים בוכות ללא סיבה"...  

תשובות אלו של האם והאב אין להן אחיזה במציאות. אפילו לא מתקרבות. שכן, בעל מבין ומכיר את הסיבות, (אפילו לעומק) כשרעייתו מזילה דמעה, מכאן שתשובתו לילד, תהיה שונה. ברורה והגיונית. והילד ילמד, 'יש' סיבה לכל דמעה של אם... רעיה... אשה... ולא יצטרך לחכות עד שיתבגר כדי לשאול את אלוהים.  מדוע אימו בוכה?



ניתן היה לבטל את החריקות הצורמות הללו, בשיר, או הפרוזה אם הסיפור היה מתחיל מנקודה אחרת - ילד שואל את אלוהים, "למה נשים בוכות?" ואלוהים עונה לילד: / "כשיצרתי את האשה,בראתי אותה יחודית, יצירתית ואת כתפיה חזקות כדי לשאת עליהן תבל...  ורכות מספיק כדי להיות נוחות/. 

/נתתי לה את הכוחות לתת חיים והסובלנות לספוג עלבונות מילדיה.../  

/נתתי לה את הכוחות לדרך ההמשך כשכולם זנחו ונטשו, לטפל במשפחה על-אף מחלתה ועייפותה/. 

 /נתתי לה את הרגישות לאהבת ילדיה ללא תנאי/.

תשובה יפה, של אלוהים. תשובה המעניקה הערכה לרעייה לאם... לאשה. (חיוך).

המשך כתיבה מהנה. רחל היקרה. (פרח).



 

נדב

תודה על תשובתך שאני מסכימה איתה לחלוטין לרגע חשבתי לתקן את המחבר ולמחוק את התחלת הסיפור

אך במחשבה שניה ניתן להיסתכל על הסיפור אחרת.בבגרותו של הילד ניתן יותר להסביר ולהמחיש 

את נטל האחריות שמוטל על כתפי האישה לגבי ילדיה ומשפחת.לגבי האב הנטל ותפיסת העולם

 והאחריות והחוזק הנפשי  חשובה מאוד אבל שונה .ולכן תשובתו של האב הנשים בוכות בכלות.הנטל פשוט שונה.

ולכן תשובתו של האל במסר לבן.מהן דמעות של האישה. הנטל שהיא לוקחת על כתפיה הוא נפשי רוחני וריגשי

ואולי ניתן ניתן לפרש את הסיפור גם כך.

תודה נדב על תגובתך המשך יום שמח ומחוייך