השילומים ההיסטוריים מגרמניה

רב הישראליים יביניהם המדינאים, חשו חובה למוסר ולמצפונם[ אך כאשר היה צריך להכריע, האינטרס הכלכלי המדיני והאישי הכריע.
ב"ג היה איש פרגמטי רב עוצמה, אשר לא פחד להתעמת עם חלק גדול של העם, הוא כפה את עוצמתו, וכינה את גרמניה "גרמניה האחרת", היו שסברו כי להתרכך מול גרמניה כרוך בסלידה, הגרמני אמרו דומה לאמריקאי או לאנגלי כאשר הוא בודד, כאשר הוא מופיע בצוותא זה משהו אחר.

ההתכתבות החלה עם הקנצלר אדנאואר, גולדמן אשר היה נשיא הקונגרס היהודי העולמי, תיקן בדיו אדומה את המכתבים שהגיעו, ב"ג יפה מהקנצלר שיודה באשמת העם הגרמני, בהשמדת היהודים, אך הוא דחה את האשמה הקולקטיבית. ההתכתבות המשיכה, ניסחו תיקנו כתבו ושוב כתבו.

בשנת 1951 נפגש גולדמן לראשונה עם אדנאואר, חובת כבוד אמר גולדמן, לעם הגרמני לעשות כל מה שיוכל כדי לפצות את העם היהודי על העוול שנעשה לו.

יו"ר הכנסת שפרינצק אמר אני חושב שזה אבסורד מוסרי, שני המתנגדים העיקריים היו, ד"ר מאיר דבורזצ'קי ואריה שפטל, שניהם היו ניצולי שואה, הרופא אמר הייתי אומר, אם תחת אם אב תחת אב וילד תחת ילד, נפשי היתה שקטה אם היו 6 מליון גרמנים  מתים תחת 6 מליון יהודים, אי אפשר לעשות זאת אך צריך לירוק בפניהם. והויכוחים המשיכו בנימת נקם.

היו שחשבו משא ומתן עקיף באמצעות גורם זר. ב"ג ענה לכולם בהתפרצות בוטה, אני שולל את הרגש שלהם, אני שותף בכאב, אמר הוא זו גישה של יהודי הגטו (הוא סלד מהם) הכבוד הלאומי הוא שהוצאנו 5000 תימנים משלטון חשון אל האור, זה כבוד לאומי, והכבוד לצעוק ולירוק אני בז לו, מה שיש לנו להגיד נגיד, ולא לזמן רב, כי זה יעורר רק בוז, תמאיסו את עצמכם על העולם.

בגין פרסם הודעה, ובה קרא להתגייס ולפעול כנגד המשא ומתן, גמרנו8 אמר לסכל את המזימה האיומה בעזרת העם, (בגין וב"ג היו אויבים) ב"ג בא כחלוץ, בגין בא כחייל בצבא הפולני, כמעט פליט, בארץ הנההחג את אצ"ל, הוא היה יריבה של מפלגת העבודה, ובז לערכיה. ההחלטה תהיה אשר תהיה העם לא ישלים איתה הזהיר, את ב"ג אם זה יקרה, הכל יהיה מותר במדינת ישראל. את הבריטים כינה נאצים, את המשא ומתן כינה שואה, "זכור את אשר עשה לך עמלק".

בגין ועוזריו ערכו רשימה, ובה פירוט על עברם הנאצי של עוזרי הקנצלר,.

היתה הפגנה, מאות שוטרים הובאו לירושלים, חמושים באקדחים אלות ובקסדות פלדה, בנין הכנסת הוקף במחסומים, וגדר תיל. ישיבת הכנסת נפתחה, ב"ג דיבר בקצרה, בל יהיו רוצחי עמנו גם יורשיו.
בגין התייצב במרפסת של מלון אביב, וזעק בצבא הגרמני שירתו 12 מליון נאצים, אין גרמני אחד שלא רצח את אבותינו, כל גרמני הוא נאצי צעק בפאתוס, גם אם תכניסו אותנו למרתפי עינוןיים לא נירתע,  על נישמת העם וכבוד האומה אנו נלחמים.
המפגינים רובם יוצאי אצ"ל וחירות, התקדמו לכיוון הכנסת, מצויידים במקלות ובאבנים, הפכו מכוניות, ניפצו חלונות ראווה, אנשים נפצעו ונרמסו ברגלי ההמון, יו"ר הכנסת ניסה לשמור על שקט, השמשה הראשונה נופצה, וזו היתה רק ההתחלה, מאיר וילנר צעק אחנו יושבים ומתפלסםים, ובחוץ אנשים נרצחים, היו הם רק מטרים ספורים לפני הכניסה, ב"ג הורה שלא לפתוח לעברם באש.

בגין פתח ואמר יתכן זה נאומי האחרון בכנסת, אנחנו בני הדור האחרון לשיעבוד, והדור הראשון לגאולה, אנחנו שראינו את אבותינו נסחבים לתאי הגאזים, אנחנו ששמענו את שיקשוק גלגלי רכבות המוות, אנח נו שלעיננו הושלך זקן (שהיה אביו) לנהר יחד עם 500 יהודים, והנהר היה אדום מדם, לעיננו אירעו כל המאורעות המחרידים שאין דוגמתם בהיסטוריה אנחנו מוכנים לכל כדי למנוע חרפה זו מישראל.

הכנסת הקשיבה בדממה, מעולם לא שמעו לפני או אחרי נאום כזה,.

מברקי ברכה זרמו אל ב"ג מכל השכבות, לרגע שכחו מכל עניין הפיצויים.

הארץ כתב, לא בעיית הפיצויים עומדת לויכוח, אלא השאלה אם תדע המדינה להתגונן בפני אספסוף שרוצה להתניע אותה לתכתיביו,,
יכול להיו שבגין הקדים את עצמו, אך הוא לא הצליח לבטא את עוצמת סבלו כאבו ובלו של היחיד. 

המשא ומתן נפתח ב-20 במרץ 1952, שתי המדינו התמקחו על כל דולר, באווירה נוקשה שגולדמן תיארה האוזני הקנצלר כשוק בהמות,.
נחום גולדמן מדינאי ללא מדינה, תיאר את עצמו כיהודי בינלאומי, היה עסקן ציבורי, המדינה היתה קטנה עליו,כל עוד חי ב"ג, לא היה לו סכוי, שכר לא רצה להיות, הוא היה כריזמטי עם ברק וחן, כובש, רומנטיקן פיקח ואגוצנטרי אשר פונק על ידי החיים, בכל בירה כיבדוהו כמלך.

הסכמי השילומים נולדו מיכולתו של גולדמן במקביל למאמציו, הוא הפעיל את אנשיו, את הארגונים היהודיים בא.הברית, ואת העיתונות האמרי'קאית, .
הגרמנים היו חשדנים והניחו שהתובעים או חלק גדול מהם מרמים אותם, לאחר ויכוחים וחיבוטים, ולאחר שגולדמן העמיד את הקנצלר באומרו, כשלון בשיחות יזעזע את האמון ברצונה הכן של "גרמניה החדשה" לכפר על פשעיה, תהיה תגובה נזעמת מצד העולם היהודי, ומצד חוגים לא יהודיים שנחרדו מן השואה שירדה על העם היהודי., באשמת המשטר הנאצי, זנ היה איום גלוי, גרמניה תהיה מבודדת, אני מפציר בך, כשהשיחות ביננו עומדות על סף כשלון, לחזור ולהרים את הדיונים לרמה המוסרית הגבוהה,.
באותו ערב צלצל הנציב האמריקאי לביתו של גולדמן, ואמר בקרוב תקבל צלצול חשוב.

טקס החתימה נקבע ל-10 בספטמבר 1952 שני בתי הפרלמנט אישרו את ההסכם, זה הצריך הרבה מכושר התמרון של גולדמן, נהג הוא לספר ב"ג אמר לו ששניחהם זכו לראות בהתגשמותם של שני ניסים הקמת מדינת ישראל, וחתימת ההסכם עם גרמניה.

כל אלו שהתנדגו באופן נמרץ בימין בשמאל או במרכז, רדפו את הרוח וניסו לעצור את הים,

למרות שחלקנו הגדול לא אהב זאת, אך בואו נזכור הרצחת וגם ירשת?