חוויית הסליחה

חוויית הסליחה
זה קרה לפני שמונה שנים. אני הייתי עורך העלון והוא היה מרכז הייצור במפעל, מרכז צוות שינוי, מרכז הקליטה וחבר מזכירות, וחבר של המזכיר.
יום אחד הוא הזמין אותי למשרדו, כי לטענתו לא דייקתי בראיון שפירסמתי בעלון.
התיישבתי מולו במשרד שלו במפעל. הוא אומר לי： אתה יודע שהתנגדתי לבחירתך לעורך העלון, ומכה באגרופו על השולחן. עניתי לו： אבל קיבלתי בקלפי רוב של שמונים אחוז.
השיחה נמשכה על תלונתו שהייתה מופרכת,לגמרי.
כאשר הסתתמו כל טיעוניו הוא אומר לי במפתיע: ואיך אתה מדבר אל המזכיר? אמרתי לו: אתה יודע איך המזכיר מדבר אלי?
ואז הוא אומר לי - צא מהמשרד שלי！ קמתי ויצאתי.
אני המשכתי בתפקידי והוא החרים את העלון. שנינו הפסקנו להגיד שלום זה לזה, הפסקנו לשבת במועדון בשולחנות קרובים זה לזה, וכך גם בחדר-אוכל. אני שנאתי אותו בכל ליבי כי הרגשתי שהוא השפיל אותי.
עברו 7 שנים ואני הרגשתי שהברוגז הזה כבר לא במקום. והנה לפני הרצאה, ביום הכיפורים, בתו הנכה התיישבה לידי והוא התיישב בסמוך לה. אני ידעתי שהוא בא ממשפחה מסורתית, וזאת הזדמנות להתפייס . נעמדתי מול כסאו ואמרתי לו : נמאס לי מהברוגז שלנו. הוא ענה לי： גם לי נמאס .
לחצנו ידיים. כל השנאה והכעס התנדפו מליבי. מאז עברה שנה. לא הפכנו לידידי נפש, אבל אומרים שלום זה לזה, יושבים בשולחנות סמוכים וגם אשתי נשמה לרווחה, כי בקיבוץ סכסוך כזה משפיע גם על המשפחות.
איתן
קליש

תגובות 1 אהבו 0

1181