מחכה לי שם.
לחברים היקרים - שיר מזיכרון רחוק. (אותו ציירתי) (חיוך)
כסלו. עננים כבדים משייטים
נמוך.
מפעל. תקוע בעבודה, הרבה
נוקעת...
עוד מעט יחשיך...
אוטובוסים זזו מזמן...
תיק "מנהלים". יוצא השערים.
מכונית אין עדיין...
חוצה החורש – חורש עזוב.
רטוב. צועד בין שרכים אלמונים.
יוצא... מרחב מוגבל...
עשן ארובות, נוגע בענן.
יורד, בוץ. חוצה הוואדי...
למה הוא מחכה לי שם,
על הגבעה, נובח, נובח...
עולה מהואדי. מפחד? כן, אבל.
עיניים חומות לוכדות. נובח...
נובח... חושף שיניים...
עובר ללא פגע. הוא כבר מאחור.
מחייך.
מה יהיה מחר...
לב אישה אוהבת
זיקפי גווך אהובה
כי לא נָס לחייך
הָלִיכָתֶך בָת מֶלֶך
תִצְעָדִי.
לעת ערב, אסיראדרתך
להזין יפה...
לקריאת הפוסט
לבד.
העזר כנדי נפטרה. אין עוד מלצפות (נפטרה לפני שבוע)
לקריאת הפוסט
עדיין כאן
הגשמיות אוכלת בכל פה.
יותר מדיי אפור, אךלא
אתןלגשמיות לקלקל לי
את אווירת החג,שהרי
ראשהשנהתשפ'דהיום,
מעבר...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
ציור מקסים .כמו ממחיש רגע שלו ויפה שנחרט בתודעה
כך גם בכתיבת הנושא.
חג סוכות שמח
זיכרון רחוק - יום עבודה ארוך, מעבר לשעות הרגילות.
עושה דרכי רגלי, לעבר תחנת אוטובוס באזור. "חוצה החורש... הוואדי, עולה. הוא שם... מפחד? כן, אבל. (חייב להתגבר).
עיניים חומות לוכדות. נובח... נובח... חושף שיניים...". סיטואציה שהופכת לשיר ותמונה.
תודה גדולה, רחל היקרה, תגובתך לשיר. חג סוכות שמח. (פרח).
תאור המורכב מרגעים מתומצתים, של חוויה, שיכולה גם להוות משל, לתחושות קשות שמתבדות,
נראה שהארוע נחרט בך, עד כדי לבטאו בציור, שכשלעצמו מאפשר עוד יותר להבחין.
"אוטובוסים זזו מזמן... יוצא השערים. (שערי המפעל) מכונית אין... חוצה החורש - רטוב. יוצא. בוץ. חוצה הוואדי...
הוא מחכה לי שם, על הגבעה, נובח, נובח... עולה. מפחד? כן, אבל. (חייב להתגבר, לא להראות סימני פחד. לא לסגת... אחרת הוא תוקף...)
כתבת: "נראה שהארוע נחרט בך, עד כדי לבטאו בציור, שכשלעצמו מאפשר עוד יותר להבחין."
כך היה. תודה מירה יקרה. תגובתך לשיר. (חיוך עם פרח).