ממד אוטופי בפרשת "לך לך"
והיה שמך אברהם כי אב המון גויים נתתיך
בסוף הפרשה הקודמת מסופר על משפחת אברהם (שאז עדיין נקרא אברם) שעוזבת את מקום מגוריה באור כשדים (צפון מזרח סוריה) במטרה להגיע לארץ כנען, ובדרך נעצרת בחרן, שם הוא משתקע ואף צובר נכסים. הפרשה הזו נפתחת בעזיבה של אברהם את חרן אל ארץ כנען בדיוק כפי שה' הורה לו לעשות:
ה וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת-לוֹט בֶּן-אָחִיו, וְאֶת-כָּל-רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ, וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן; וַיֵּצְאוּ, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ, אַרְצָה כְּנָעַן (בראשית, י"ב)
וכך כתוב בסוף הפרשה:
ג וַיִּפֹּל אַבְרָם, עַל-פָּנָיו; וַיְדַבֵּר אִתּוֹ אֱלֹהִים, לֵאמֹר. ד אֲנִי, הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ; וְהָיִיתָ, לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם. ה וְלֹא-יִקָּרֵא עוֹד אֶת-שִׁמְךָ, אַבְרָם; וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם, כִּי אַב-הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ. ..
גויים – על פי חז"ל הכוונה לאומות העולם. ומכאן יוצא שאברהם מיועד להיות אב לכל אומות העולם.
והנה, מיד בפסוקים הבאים כתוב לאמור:
ז וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם--לִבְרִית עוֹלָם: לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים, וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ. ח וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ, אֵת כָּל-אֶרֶץ כְּנַעַן, לַאֲחֻזַּת, עוֹלָם; וְהָיִיתִי לָהֶם, לֵאלֹהִים. (בראשית, י"ז).
לפי פסוקים אלו אברהם מיועד להיות אב לעם ישראל בלבד. יעוד זה מודגש עוד יותר בפסוק הבא:
י זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ, בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, וּבֵין זַרְעֲךָ, אַחֲרֶיךָ: הִמּוֹל לָכֶם, כָּל-זָכָר. יא וּנְמַלְתֶּם, אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם; וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית, בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם.
יש כאן סתירה לכאורה בין דרישת האוניברסאליות וקבלת אחריות לכלל אומות העולם, ובין הדרישה להתבדלות של עם ישראל מכלל הגויים, (בדומה למה שאמר בלעם בהמשך: "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב." (במדבר כג,ט).
ובכן, מיהו אברהם - אב המון גויים, או אביהם של ישראל? מנהיג העולם כולו או מנהיגם של ישראל?
אם נבחן את גישת הקבלה לעניין ההבחנה בין יהודים לגויים, נמצא שהיא מתייחסת לכל אדם כאל נברא. היא מחלקת את כל האנשים- הנבראים, לקבוצה של "לא-מתוקנים" הנקראים "גויים", ולקבוצה של "מתוקנים" (אלו שתיקנו את עצמם) הנקראים "גוי קדוש". הקבלה משווה בין אנשים רק על-פי המרחק הרוחני שלהם מהבורא, על-פי עד כמה האדם תיקן את עצמו, כדי להתאים את תכונותיו לתכונות הבורא, ורוצה להיות דומה לו ולדבוק בו. רק בזה אנשים נבדלים זה מזה. לפי זה אברהם הוא אביהם של אלה שתיקנו את עצמם, כלומר שמתנהגים על פי אמות מידה של מוסר וצדק
השאיפה היא להגיע למצב בו כולם מתנהגים באופן הזה. אני מוצאת זאת בחזון אחרית הימים של הנביא ישעיהו (ישעיהו פרק ב'):
א הַדָּבָר אֲשֶׁר חָזָה, יְשַׁעְיָהוּ בֶּן-אָמוֹץ, עַל-יְהוּדָה, וִירוּשָׁלִָם. ב וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית-יְהוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים, וְנִשָּׂא, מִגְּבָעוֹת; וְנָהֲרוּ אֵלָיו, כָּל-הַגּוֹיִם. ג וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים, וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל-הַר-יְהוָה אֶל-בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו, וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו: כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר-יְהוָה מִירוּשָׁלִָם
וממשיך הכתוב: . ד וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם, וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים; וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים, וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת--לֹא-יִשָּׂא גוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא-יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה. (ישעיהו, פרק ב')
ישעיהו בחזונו רואה עמים רבים הבאים בהמוניהם ללמוד דרכי התורה ולהתנהל בהתאם. מה שיוליך למצב של שלום עולמי.
אם נקשר בין כל אלה, נקבל שהיות אברהם אב המון גויים מהווה חזון, שאיפה, משאת נפש. וכדי שכך יקרה צריכים ישראל לשמש דוגמה.
מי יתן ונתקרב לפלא הזה.
ה וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת-לוֹט בֶּן-אָחִיו, וְאֶת-כָּל-רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ, וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן; וַיֵּצְאוּ, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ, אַרְצָה כְּנָעַן (בראשית, י"ב)
וכך כתוב בסוף הפרשה:
ג וַיִּפֹּל אַבְרָם, עַל-פָּנָיו; וַיְדַבֵּר אִתּוֹ אֱלֹהִים, לֵאמֹר. ד אֲנִי, הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ; וְהָיִיתָ, לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם. ה וְלֹא-יִקָּרֵא עוֹד אֶת-שִׁמְךָ, אַבְרָם; וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם, כִּי אַב-הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ. ..
גויים – על פי חז"ל הכוונה לאומות העולם. ומכאן יוצא שאברהם מיועד להיות אב לכל אומות העולם.
והנה, מיד בפסוקים הבאים כתוב לאמור:
ז וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם--לִבְרִית עוֹלָם: לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים, וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ. ח וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ, אֵת כָּל-אֶרֶץ כְּנַעַן, לַאֲחֻזַּת, עוֹלָם; וְהָיִיתִי לָהֶם, לֵאלֹהִים. (בראשית, י"ז).
לפי פסוקים אלו אברהם מיועד להיות אב לעם ישראל בלבד. יעוד זה מודגש עוד יותר בפסוק הבא:
י זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ, בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, וּבֵין זַרְעֲךָ, אַחֲרֶיךָ: הִמּוֹל לָכֶם, כָּל-זָכָר. יא וּנְמַלְתֶּם, אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם; וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית, בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם.
יש כאן סתירה לכאורה בין דרישת האוניברסאליות וקבלת אחריות לכלל אומות העולם, ובין הדרישה להתבדלות של עם ישראל מכלל הגויים, (בדומה למה שאמר בלעם בהמשך: "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב." (במדבר כג,ט).
ובכן, מיהו אברהם - אב המון גויים, או אביהם של ישראל? מנהיג העולם כולו או מנהיגם של ישראל?
אם נבחן את גישת הקבלה לעניין ההבחנה בין יהודים לגויים, נמצא שהיא מתייחסת לכל אדם כאל נברא. היא מחלקת את כל האנשים- הנבראים, לקבוצה של "לא-מתוקנים" הנקראים "גויים", ולקבוצה של "מתוקנים" (אלו שתיקנו את עצמם) הנקראים "גוי קדוש". הקבלה משווה בין אנשים רק על-פי המרחק הרוחני שלהם מהבורא, על-פי עד כמה האדם תיקן את עצמו, כדי להתאים את תכונותיו לתכונות הבורא, ורוצה להיות דומה לו ולדבוק בו. רק בזה אנשים נבדלים זה מזה. לפי זה אברהם הוא אביהם של אלה שתיקנו את עצמם, כלומר שמתנהגים על פי אמות מידה של מוסר וצדק
השאיפה היא להגיע למצב בו כולם מתנהגים באופן הזה. אני מוצאת זאת בחזון אחרית הימים של הנביא ישעיהו (ישעיהו פרק ב'):
א הַדָּבָר אֲשֶׁר חָזָה, יְשַׁעְיָהוּ בֶּן-אָמוֹץ, עַל-יְהוּדָה, וִירוּשָׁלִָם. ב וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית-יְהוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים, וְנִשָּׂא, מִגְּבָעוֹת; וְנָהֲרוּ אֵלָיו, כָּל-הַגּוֹיִם. ג וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים, וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל-הַר-יְהוָה אֶל-בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו, וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו: כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר-יְהוָה מִירוּשָׁלִָם
וממשיך הכתוב: . ד וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם, וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים; וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים, וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת--לֹא-יִשָּׂא גוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא-יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה. (ישעיהו, פרק ב')
ישעיהו בחזונו רואה עמים רבים הבאים בהמוניהם ללמוד דרכי התורה ולהתנהל בהתאם. מה שיוליך למצב של שלום עולמי.
אם נקשר בין כל אלה, נקבל שהיות אברהם אב המון גויים מהווה חזון, שאיפה, משאת נפש. וכדי שכך יקרה צריכים ישראל לשמש דוגמה.
מי יתן ונתקרב לפלא הזה.
קונכיה על החול
רֵיקָנִית,
עִם עַצְמָהּ לְעַצְמָהּ,
זִכָּרוֹן מְפֹאָר לְעָבָר שֶׁהָיָה.
אֲנִי נִמְשֶׁכֶת...
לקריאת הפוסט
חג האהבה
ירח של טו באב
כמוהו כירח של כל טו בחודש.
לאהוב
מתאים תמיד
לקריאת הפוסט
חֲנֻכָּה
כְּשֶׁהָלַךְ הָאוֹר וְהִתְמַעֵט
בְּתַהֲלִיךְ קוֹסְמִי מֻפְלָא,
עָשָׂה הָאָדָם לְמַגֵּר
אֶת...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
אברהם הוא אב להמון גויים (עמים) כל אותם עמים נאבקים היום על אותה אדמה וחבל ארץ, זה אומר שלי וזה אומר שלי,
ללמדך אברהם חכם הוא לא היה, שכב עם נשים רבות ולא חשב על דרך לחלק את הירושה,
לו היו אז אמצעי מניעה + דמי מזונות +מדור +הורות משותפת, אז הוא היה שקול יותר, אני מבין זה היה מזמן אבל לטעון שזה אוטופי זה מוגזם.
אינך אחראי לאחר, אלא לעצמך. ויכול להשפיע דרך היותך דוגמה.
בהצלחה לכולנו.
אם גם נחשוב ונזכיר לעצמנו, כי את התנ"ך כתבו הרבה אנשים לאורך תקופה ארוכה
וגה אחד הדברים אשר נותן לכל אדם שצעונין למצוא ענף להתפס בו לצורך זה או אחר.
וכל פרשנות נוספת נכתבה בזמן אחר ע"י אדם אחר או יותר בתנאים פיזים כלכליים שונים
והיה הרבה זמן לכתוב ולהוסיף פרשנויות על גבי פירושים עד ימינו.
ולכן לטעמי בתנך יש לחפש ספרות, היסטוריה, מקומות ואתרים התומכים או שוללים את הכתוב.
והפרשנויות השונות הן הרבה יותר פולקלור מכל דבר אחר.
תמיד יש לזכור כי "הדת היא הפוליטיקה של האמונה" והפרשנות היא חומר הגלם אשר הדת מעבדת לצרכיה בכל זמן נתון.
בהתייחס אליכם - ככל שידוע לי התנ"ך אינו מתיימר להיות ספר היסטורי כמו שהוא מעוניין להיות ספר חינוכי.
אין זה כמובן סותר את הרצון להצמיד אותו לאירועים הסטוריים שניתן להבין שהתקיימו מתוך מקורות אחרים, מה שאמור לבסס ולחזק את מעמדו בכלל.
הפן הספרותי בוודאי ראות להתייחס אליו - הלשון המיוחדת, השיטות המגוונות בכתיבה וכך הלאה.
ובאשר לפרשנויות - אכן, רבות הן, והתרבו עם השנים, מה שלדעתי מלמד על היות התנ"ך עמוק ומורכב.
ובתוך זה, גם אני הקטנה, מרשה לעצמי לקחת אל הפרשנויות שלי.