הצלה מקרית, או יד הגורל?

חברים יקרים. פוסט זה, העלתי לפני שנתיים, הותיקים קראו אותו. מביא אותו שנית.

כעובד מסור לעבודתי במפעל, מסור מכורח הנסיבות ושקולים כלכליים, לקדם מטרותי המשפחתיות, לא תמיד ניצלתי את חופשתי השנתית - חופשה בת שבועיים ימים - לנוח בבית, או לצאת לבלות מחוץ לעיר, כאשר התבקשתי על ידי הממונים להשאר בעבודה בזמן החופשה, הסכמתי. נשארתי לעבוד. מפעל גדול יצרני.
כאחראי על שינוע תהליכי יצור, מתחנה לתחנה בתוך המפעל, עד גמר המוצר הסופי.
אולם, באחת החופשות השנתיות. החלטנו רעייתי ואני, לקחת את החופשה השנתית, צאת לכמה ימים. ומאחר וגרנו פחות, או יותר באזור הדרום, בחרנו לצאת לנתניה, עיר של נופש וים, וכך עשינו.

הגענו לדירה ששכרנו לכמה ימים, לא רחוק מהים.
למחרת בבוקר ירדנו לשפת הים להנות מזיוו של הים, ומתחושת ההתנתקות משיגרת החיים ומטלותיו המתישות. ובילינו כמה שעות יפות על שפת הים. וכשהשמש עמדה בצהריי היום קיפלנו את הציוד, סגרנו את השמשיה וחזרנו לדירה לנוח.
אחרי הצהריים, לקראת השעה ארבע, אשתי הציעה שנרד שוב לים, אני סברתי שהינו די זמן הבוקר בים, ולא צריך לרדת שוב לחוף, וכדאי במקום לרדת לים, נצא לטייל בעיר. אך אשתי היקרה שכנעה אותי שכדאי לרדת לים, בטענה, שלא יודעים מתי יזדמן לנו שוב לנסוע לים. ירדנו... 
אחרי מנוחה על החול החמים והנעים החלטתי להכנס לטבול במים. כשחיין טוב, שחיתי והתרחקתי מהמתרחצים בחוף, לעבר המים העמוקים השקטים יותר, אז הפסקתי לחתור ושכבתי להנאתי על גבי ועצמתי עיני, מתמסר לתנועת הגלים המנענעים אותי כנענוע תינוק בערישה. 
 והנה, למרות שאון הים המונוטוני, קלטתי קולות חנוקים. הרמתי ראשי מן המים וראיתי במרחק לא רב ממני, שני ילדים, (מאוחר יותר התברר לי הם אחים ). ילד קטן, אולי בן 7, רוכב על גב אחיו בן 10, בחיבוק חונק מאחור. שניהם בוכים ומתאמצים בשארית כוחותיהם, לצוף מעל המים, כשפחד נוראי נשקף מעיניהם.  
בנקודה זו אזכיר, לפני שנים עברתי קורס מצילים באחד המקומות בארץ, ולא ידעתי שיום אחד אצטרך בכישורי אלה, להציל נפש אדם. מיהרתי לחתור לעברם והגעתי אליהם כשחיוך נסוך על פני, אך ליבי הולם בקצב מוגבר. שחררתי את אחיזתו של הילד הצעיר מצוואר אחיו, ונטלתי אותו על גבי, תוך כדי מילות הרגעה, והבטחה שאנחנו יוצאים מזה. אחיו בן ה10 מעודד מגישתי השקטה והחברית, החל לשחות לצידי, שחיתי את המרחק כשהילד רכוב על גבי, עד שהגענו לחוף ויצאנו שלושתינו מן המים.  
התברר שהילדים נקלעו למים העמוקים, אחרי שטיפסו יחד עם קבוצת ילדים, על שובר הגלים היוצא מהחוף ושוכן עמוק בתוך הים והם התנתקו ממנו.
בסוף היום שמחתי ששמעתי בקולה של אשתי, לרדת שוב אותו אחר צהריים, לים.