חולות

חולות,חולות, ים של חולות מדברי שמכסה את כל השטח הנישקף לעיין. העיניים מנסות לחדור מבעד לחשיכה לראות שמא נמצא שם אויב על קפל קרקע אורב וממתין לנו שניתגלה לעיניו. היה זה לילה חשוך במיוחד. צעדתי עם אמנון כשהעוזי דרוך צמוד למתניים מוכן לירי אם תתגלה מטרה. הזחלם שהביא אותנו ושאויש על ידי קצין ותותחן ,היה במשימה סודית . המשימה הייתה גילוי מסוקי קומנדו מצריים שנחתו מידי פעם בשטח ופגעו בתחבורה הצהלית.. . נצטוונו לתפוס עמדה כמה מאות מטרים מהזחלם ולודא שלא יפתיעו את הצוות. . תפסנו עמדה שאינה שונה מקפל קרקע אחרת. עמדה בתוך חולות המדבר. שכבנו על החול כשעינינו מופנות אל התעלה שלפי הערכה היינו רחוקים ממנה כעשרה ק"מ. הבחירה בי הייתה גרועה . אף אחד לא ידע שאני עיוור לילה כך שאם היינו נתקלים באנשי קומנדו מצריים הייתי מזהה אותם רק לפי הרעש. . וואו ,הרהרתי לעצמי. מה יהיה אם ינחת כאן מסוק או שניים . 40 אנשי קומנדו בכל מסוק מול שני עוזים עם כח אש נחות. השעות חלפו ואז הגיח לפתע התותחן מהזחלם וזרז אותנו לחזור אל הזחלם במהירות. לדבריו זיהו באזור הליקופטרים חשודים ועלינו להתקפל ולהעלם מהשטח לפני שיגלו אותנו. עכשיו הייתה לנו בעיה נוספת. הודעתי שאני אסטמתי ושישכחו מריצה גם אם יופיעו אנשי הקומנדו באויר. התותחן נילחץ. היה ברור שהוא טירון ושהוא רוצה להעלם מהר מהשטח. אז זו לא הייתה ריצה אולם הייתה זו הליכה מהירה. התעכבנו מעל המותר והקצין החל לרטון. "הליקפטרים באויר כך מראים המכשירים ואנו צריכים לזוז מיד לבסיס." . "מדוע אתה חושב שאנו כאן " השיב אמנון כשהוא מצביע על העוזי.
"התפקיד שלנו הוא ציידי אנשי קומנדו" הוסיף ברוגע הזחלם טס במהירות המרבית וחזרנו לבסיס. חה..הבסיס הוא חור בגבעת החולות שדופן בשקי חול ושם ישנו ושם תחבנו את הראש כשהמטוסים צללו לעברנו כשהם יורים בתותחים וזורקים פצצות.. תחבתי את הראש בתוך החור המדופן שנקראת עמדה וניסיתי להרדם עד למישמרת השניה שאז היה תורי לתור אחר אנשי הקומנדו. . אמנון העיר אותי בחצות . הוצאתי את ראשי החוצה ושמחתי כאשר נוכחתי כי כעין זוהר האיר את פני הרקיע ויכולתי לראות את הכוכבים ואת הכביש שהוביל לתעלה. לא הרחק משם , כחמישה מטרים מהעמדה שלי ראיתי את הזחלם ואת התותחן הטירון שיחד טסנו במידבר בערב הקודם. הוא שכב פרקדן נישען עם ראשו על קנה התותח ודומה היה שהוא חולם על נערתו שהשאיר מאחוריו בעיר. כך חלפו להן השעות .הצצה בשעון הראת שהשעה שש בבקר. מזג האויר היה נוח והשקט. שקט מוזר שלא היינו רגילים אליו . אף רחש לא נשמע. . והנוף הסוריאליסטי. חולות מוזהבים ועוד חולות ועוד גבעות חול , חולות שפרוסים על פני כל השטח.. הצצתי אל הטירון. הוא היה באותה תנוחה כפי שזכרתי אותו בשעת חצות .. כמעט התפתאתי לקרא לו "קום עצל"ואז זה קרה. הרעש פזזזז שחלף ליד ראשי ואחריו פגיעה ישירה בטירון ששכב פרקדן על הזחלם.. . לא נישמע פיצוץ אולם התוצאה הייתה מרה. הנער שכב שם ללא רוח חיים מהפגז שהגיע משום מקום.. מישהו הזמין את רופא היחידה שהגיע עם החובש. מבט אחד הספיק להם לודא שהנער נהרג. הם כיסו אותו בשמיכה והלכו. מאוחר יותר הגיע אמבולנס שאסף את הגויה. נער ילד ששכב פרקדן וחלם על אהובתו והמות הגיח ולקח אותו. . המשכתי לעמוד שם לבד. ואז הגיעה אלי ההכרה. זה יכולתי להיות אני. הפגז חלף ס"מ ספורים מעל ראשי. מעט למטה והיה עורף את ראשי והנער היה חי.. לזה קוראים גורל