סיפור הדייגים
מהחוף הם נראו כה רגועים ושלוים והשתלבו באוירה הפסטורלית השקטה והרגועה שעל שפת הים עד כדי קינאה.
לראשיהם כובעי קש עטורי מיצחיות, ישבו נינוחה בקצה הדוק, בינהם מונחת צידנית ולצידה תרמוס הקפה. עיניהם מהופנטות בהתרגשות לכיוון פקק המצוף שבחכה בכדי שלא יפספסו את השניה שבה יפרפר הדג ואז במשיכה מיומנת יצליחו להעלותו בחכתם.
הים הכחול שטוח כראי ואדוות גלים זעירים ליחחה את אבני המזח.
בין לבין ניהלו בינהם שיחה רגועה על עניני דיומא שגלשה בהמשך לבמה אתה עוסק ומה אני עושה...שיחה של גברים שעיתותיהם בידיהם.
אנשים באמצע החיים, שניהם מבוססים כלכלית ובעצם הסתבר להם שלא חסר להם דבר.
יש לי חלום אמר האחד לחברו...
אני רוצה להיות מאושר כשהגיע לגיל הפנסיה...
?
אני רוצה שאוכל לקחת את ציוד הדייג שלי, כיסא שימשיה וצידנית, לשבת על שפת הים ולדוג דגים...אני גם רוצה שאתה תשב לידי ונשוחח. זה האושר בהתגלמותו.
...אבל זה מה שאנחנו עושים עכשיו ענה לו חברו, אנחנו נמצאים באושר עצמו.
נכון ! הוא השיב לו...רק שלא יפסק
בעיניהם זהו האושר שמתגלה ויתקיים.