Afriend in Need A fteind indeed

שלום חברים-ות
זו לאנ פעם ראשונה שאני פונה לקהילת הבלוגיה במוטק'ה בבקשת לראות
 אותי ולו גם מרחוק כדי לאאעלם בעין הסערה.
ואני נכון לרגע זה נמצאת בעין הסערה...
לא הזמנתי אותה את הסערה אך זו הדרך שבה בחרתי
שאינה תמיד הדרך הסלולה , הבטוחה והמסומנת.
ישנם אנשים שמכירים אותי ורואים איך אני נאבקת בגלים
עומדים על החוף ונותנים לי עצות רדודות , שופטים ומבקרים
ממקום בטוח ,קר ואדיש ואפילו ישנם כאלה שמתנשאים....


אני מעידה על עצמי שאני זאבה בודדה..בחירה שלי,
כי איני מסתפקת בברירת מחדל
ותחליפים עלובים שמוציאים ממני
את יתרת הרוח שנותרה בי..
כשאני נמצאת במשבר (משבר=גל) ו
עכשיו כבר אמרתי שאנמזי שנמצאת במפתיע כמעט,
למרות לאור נסיוני שום דבר כבר לא אמור להפתיע אותי
לא מבחינת סערות ולא מבחינת הבריות (:.
אני אומרת לעצמי כשאני לגמרי לבד: לא להיאבק בגלים=משברים,
אלא ,להמתין עד שוך הסערה כשסירתי עם החרטום לגלים,ונסות לשאוב את המים החודרים
לסירה ומאיימים להטביעה.
ואם
ואם מישהו חודר לסירה ומערער את שווי נשקלה או מפריע...
אני נאבקת בו ומשליכה אותו למקום שממנו הוא בא.כי הוא מסכן את חיי.

אני יודעת שזהנשמע דרמטי-אך כאלה הם גם החיים.

אז מי שרואה אותי ומפרגן לי ומכבד את המצב בו אני נמצאת כדי לשרוד ולא לטבוע
הם חברים.
ואלה שמנסים לשים רגל גסה ולדרוך ולהפר את שיווי המשקל ורואה רק את עצמו
שיאכלו אותו אחיו הכרישים. ואםפעם היה איכפת לי מכל דגג רקק
היום כבר לא!!!

ומי שיבוא להטיף לי מתוך תדקנות תחסדת ו
שעלינו לראות את האחר לתת לו יד-
ולעזור לו.שיאמר זאת קודם כל לעצמו .כי
אני כבר הייתי בסרט הזה. כל ימי חייץ
וראיתי איך ידי המושטת נסחבת ע"י " הטובע" מבחירה
ומנסה לסחוב גםאותי נלטבוע איתו.
לא עוד. ידי כבולות נכון לרגכ זה כאמור. 
אני נחה ללא שיע עם החרטום לגל התורן.
ומי שיבין יבין
ומי שלא?
לא .

הייתי חייבת להתבטא.
שתבוא עליכם ברכה ותושיה