שונא מתנות יחיא
לתת מתנות זה מנהג מקובל ואיש לא מעז לסטות ממנו. אני מציע לא לעשות זאת. אני יודע היטב מה יחסו של אדם אלי, ואינני צריך "הוכחות" שעולות כסף ואין בהן ממש.

מי אמר שלתת מתנות - זו מצווה? נדמה לי שהמנהג שאי אפשר לבוא בידיים ריקות, הגיע מיהדות פולניה. לא בטוח, אבל יוצאי ארץ זו אמונים על השיטה. ובכן, מי יעיז להתנגד לקבלת מתנות? אני.
המקור, מסתבר, במשלי ט"ו, כ"ז: "עֹכֵר בֵּיתוֹ בּוֹצֵעַ בָּצַע, וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה." ההסבר של תרגום מצודות: הבוצע בצע (גוזל הון) להרבות לו, ישחית ביתו. אבל השונא מתנות, כי יישען בה', אז המקום ייתן לו עוד חיים, מה שאין ביד אדם לתת. כלומר, תרגום ויקיטקסט קובע, שהבוצע בצע ולוקח את רכוש הזולת בלי רשותו, הוא משחית את ביתו, משפחתו ורכושו. אחרי האיום הזה נאמר שם כי השונא לקבל את רכוש הזולת (גם כמתנות) יחיה חיים טובים.
אינני יודע מה יפסקו היועץ המשפטי ועוזריו בפרשיות של השרים שהם, לכאורה, בוצעי בצע. זה עניין חוקי, לא כל כך מוסרי. אבל היום מתמעטים הסומכים על אלוהים ומקובל הפסוק כי "אין לבוא בידיים ריקות".
ראיתי מתנות מגיעות לשמחה וגם לא לשמחה. רבים נותנים מתנה כדי לצאת ידי חובה. אחרים חושבים שזאת חובה אמיתית, אבל לא כל כך קולעים לצרכיו ורצונו של המקבל. אז מה קורה?
אני יכול לספר על המקרה של שולה, העוזרת. פעם הביאה לנו אגרטל. גדול, כבד, מיותר.
רציתי להעלים אותו, אבל האשה אסרה עלי. "שולה תיעלב", אמרה. וכך ישב לו האגרטל בביטחון במרכז הסלון כל עוד שולה עבדה אצלנו. רק אחרי פרישתה, הורשיתי לסלק את המתנה המיותרת.
אני מעיד, שזו לא היתה המתנה היחידה שלא ידעתי מה לעשות בה. אבל להשליך? חס וחלילה!
נכון, יש מקרים - למשל, שמחה משפחתית - שמתנה ראויה וחשובה. אבל כדאי לברר מראש אלו מתנות רצויות. אין לי כללים בעניין זה, אבל דיעה דווקא יש: שונא מתנות יחיה!
אמר לי פעם בן דודי, אורי: "נכון, שונא מתנות יחיה. אבל מי זה היחיא הזה?" חייך ו...המשיך לתת מתנות.
לאחרונה, שוכנעתי לחלוטין, כאשר "שאצי" הכלבה, קיבלה רתמה חדשה, מהולנד. הרתמה הישראלית הוותיקה לא מצאה חן בעיני בעליה והביאו אחת חדישה מחו"ל. הכלבה קיבלה את המתנה ואפילו לא אמרה תודה. שוב שוכנעתי שלא צריך לתת מתנות, כי המתנות נועדו לנותנים. לא למקבלים.
באתר של השף שגב משה (כן, ההוא מהנעליים לראש ממשלת יפן) נאמר "מה שבטוח, אם אתם מתארחים, אי אפשר לבוא בידיים ריקות". אז אני חושב שהוא טועה.
אימרה
אמר איש חכם: "אתה לא יכול לזכות בכל דבר שאתה רוצה...
איפה תשים את זה?"
תרצה אתר (מתוך שירונט)
תפילת יום הולדת
מילים: תרצה אתר לחן: משה וילנסקי
https://shironet.mako.co.il/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=1030&wrkid=3217
הן יש לי היום יום הולדת,
בשנה שעברה הוא שכח,
וגם בשנה שלפני שעברה
לא זכר, תמיד הוא מבולבל כל כך.
המקור, מסתבר, במשלי ט"ו, כ"ז: "עֹכֵר בֵּיתוֹ בּוֹצֵעַ בָּצַע, וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה." ההסבר של תרגום מצודות: הבוצע בצע (גוזל הון) להרבות לו, ישחית ביתו. אבל השונא מתנות, כי יישען בה', אז המקום ייתן לו עוד חיים, מה שאין ביד אדם לתת. כלומר, תרגום ויקיטקסט קובע, שהבוצע בצע ולוקח את רכוש הזולת בלי רשותו, הוא משחית את ביתו, משפחתו ורכושו. אחרי האיום הזה נאמר שם כי השונא לקבל את רכוש הזולת (גם כמתנות) יחיה חיים טובים.
אינני יודע מה יפסקו היועץ המשפטי ועוזריו בפרשיות של השרים שהם, לכאורה, בוצעי בצע. זה עניין חוקי, לא כל כך מוסרי. אבל היום מתמעטים הסומכים על אלוהים ומקובל הפסוק כי "אין לבוא בידיים ריקות".
ראיתי מתנות מגיעות לשמחה וגם לא לשמחה. רבים נותנים מתנה כדי לצאת ידי חובה. אחרים חושבים שזאת חובה אמיתית, אבל לא כל כך קולעים לצרכיו ורצונו של המקבל. אז מה קורה?
אני יכול לספר על המקרה של שולה, העוזרת. פעם הביאה לנו אגרטל. גדול, כבד, מיותר.
רציתי להעלים אותו, אבל האשה אסרה עלי. "שולה תיעלב", אמרה. וכך ישב לו האגרטל בביטחון במרכז הסלון כל עוד שולה עבדה אצלנו. רק אחרי פרישתה, הורשיתי לסלק את המתנה המיותרת.
אני מעיד, שזו לא היתה המתנה היחידה שלא ידעתי מה לעשות בה. אבל להשליך? חס וחלילה!
נכון, יש מקרים - למשל, שמחה משפחתית - שמתנה ראויה וחשובה. אבל כדאי לברר מראש אלו מתנות רצויות. אין לי כללים בעניין זה, אבל דיעה דווקא יש: שונא מתנות יחיה!
אמר לי פעם בן דודי, אורי: "נכון, שונא מתנות יחיה. אבל מי זה היחיא הזה?" חייך ו...המשיך לתת מתנות.
לאחרונה, שוכנעתי לחלוטין, כאשר "שאצי" הכלבה, קיבלה רתמה חדשה, מהולנד. הרתמה הישראלית הוותיקה לא מצאה חן בעיני בעליה והביאו אחת חדישה מחו"ל. הכלבה קיבלה את המתנה ואפילו לא אמרה תודה. שוב שוכנעתי שלא צריך לתת מתנות, כי המתנות נועדו לנותנים. לא למקבלים.
באתר של השף שגב משה (כן, ההוא מהנעליים לראש ממשלת יפן) נאמר "מה שבטוח, אם אתם מתארחים, אי אפשר לבוא בידיים ריקות". אז אני חושב שהוא טועה.
אימרה
אמר איש חכם: "אתה לא יכול לזכות בכל דבר שאתה רוצה...
איפה תשים את זה?"
תרצה אתר (מתוך שירונט)
תפילת יום הולדת
מילים: תרצה אתר לחן: משה וילנסקי
https://shironet.mako.co.il/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=1030&wrkid=3217
הן יש לי היום יום הולדת,
בשנה שעברה הוא שכח,
וגם בשנה שלפני שעברה
לא זכר, תמיד הוא מבולבל כל כך.
בנק הוא לא ידיד
בזמן האחרון כמה מהבנקים הגדולים צמצמו את כוח האדם שלהם. רוצים עוד רווחים. בעתונים הכלכליים מצאתי שרווחי...
לקריאת הפוסט
לילה ללא שינה
על עטיפת הספר כתוב "ברוך דרור הוא שחקן, נשוי ואב לשניים ומתגורר בתל אביב". זה רומן הביכורים שלו והופיע ב-2020...
לקריאת הפוסט
זיקני ציון
היום, במלאות כששים וחמש שנה אני נזכר כי בשנת 1956 היינו מלאי מרץ כשסיימנו את בית הספר התיכון "אהל שם" ברמת גן,...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
לא רוצה להתיחס למקורות כי כבודם מונח במקומם ואני נותן כבוד להם, ואולם הזמנים משתנים ואנו נוהגים עפ"י רוח הזמן.
ובכן מה דעתי
הבאת מתנה היא עניין אידבידואלי וספציפי של כל אחד והמקרה בו הוא נותן את המתנה. אישית הצלחתי להתגבר בשנים האחרונות ל "לא נעים לבוא בידיים ריקות" אלא אם כן המקרה יוצא דופן כמו כניסה לבית חדש של המארח, ארוע של חתונה, בר מצווה, ברית וכיו"ב.
היו הרבה מקרים שהגעתי לבית חברים ו/או קרובי משפחה בידיים ריקות כי ידעתי מראש שהמארח לא ירצה בו, כמו האגרטל של שולה שהינך מזכיר, הכל עבר בשלום ולא הרגשתי כלל אי נעימות ולדעתי כך צריך לנהוג
מתנה היא בעצם מחווה של נתינה: אני נותן לך כי אני מכבד אותך / רוצה לשמח אותך / חושב שאתה זקוק לזה....
ו"יותר משהעגל רוצה לינוק, הפרה רוצה להיניק".
זאת כמובן כאשר חושבים מראש על צרכיו של מקבל המתנה, ועל הטעם שלו.
ובמיוחד כאשר הנתינה היא מכל הלב ולא מצוות אנשים מלומדה.
אני אישית דווקא אוהבת לקבל מתנות - כי משמח אותי לדעת שאנשים מתייחסים אלי - גם אם לעתים המתנה לא קולעת לטעמי ואינני זקוקה לה (כמו הואזה בסלון...)
מתנה מושקעת לצרכי מקבל המתנה זה דבר יפההה...
אומנם לא תמיד מקבלים מתנה שרוצים או צריכים...
אבל, נהוג לומר תודה!
אני לאורך שנים קיבלתי מאחיינתי האהובה מתנות קטנות סבונים, וקרמים שונים...
שנים הם קישטו את הארון בחדר האמבטיה עד שיום אחד החלטתי לזרוק אותם...
אני אוהבת לקבל מתנות אבל, ששואלים אותי מה אני רוצה? וזו התחשבות... וכך נעים לנותן המתנה ולמקבל...
תמיד אני קונה מתנות ושואלת לפני הקנייה במיוחד מתנות לילדים ותינוקות קטנים...
בדרך כלל גברים לא אוהבים לקנות מתנות ונוח להם שהאישה קונה...
כל אחד לפי העדפתו...
חששתי שהפוסט לא יתקבל בברכה, כי אנשים נוטים לקיים את המקובל, את הידוע. לשנות את המוכר, זאת בעיה. אפשר לקבל ואפשר לדחות. אבל צריך לחשוב.
זאת היתה מטרתו העיקרית של הפוסט. כלומר, אפשר להמשיך לתת מתנות ויש בכך הרבה חיוב גם למקבלים. אבל, צריך לחשוב.
בימים אלה ממש, שמעתי שאלה מחבר: הוא ורעייתו הוזמנו לחתונת זוג מבניהם של חברים. הקשר עם אותם חברים קצת התרופף וידידי הסביר לי, שהם לא כל כך מעוניינים להקדיש ערב שלם לחתונה של זוג לא מאד מוכר ולשלם ממיטב כספם בעד ארוחת הערב המיותרת. מה לעשות? - הוא שאל.
זאת שאלה, שנמצאת בבסיסו של הפוסט האחרון.
בתשובה לשאלתך מה כדאי לעשות בענין החתונה - מנסיוני:
אפשר לבוא רק לקוקטייל (אם יש כזה), לאותו חלק של ההתכנסות שלפני החופה והאוכל - לשתות משהו, ללחוץ ידיים להורי הזוג הצעיר, למסור את המתנה (צנועה - כי לא נשארתם לאוכל), ולצאת. כך גם מכבדים את המזמינים, וגם לא משקיעים זמן מיותר באירוע.
רק שמחות !!