סבתוש מעבר לים...
הפוסט הזה מוקדש לכל הסבים הסבתות שנכדיהם חיים עם ילדינו אי שם מעבר לים.אני זוכרת את היום בו בני הבכור בישר לי עם חיוך של נצחון מהול בשמחה והשגת המטרה:" אמא, אני רוצה לספר לך משהו" עיניו ברקו וחיוך התפשט על פניו מאוזן לאוזן "כן??" הפניתי אליו את מבטי כשאני מנסה לנחש את הבשורה המשמחת.."אולי הם מצפים לילד שני.."חלפה המחשבה בראשי"אז.. ככה.." המשיך בני " כשהיינו לפני שלושה שבועות בטיול בחו"ל, מטרת הטיול הייתה - ראיון עבודה...ועוד כשהיינו שם הודיעו לי שהתקבלתי ל...." מרגע זה שמיעתי השתבשה וראייתי הפכה מטושטשת בגלל הדמעות שירדו על לחיי ללא שליטה.... ומה יהיה עכשיו?...איך אראה את הקטנה...הם יחיו רחוק והיא פשוט תשכח אותי...למה??? למה אתה עושה לי את זה?? איפה ההתחשבות שלך בכל מי שסביבך...למה לנתק נכדה מסבתא...למה לנתק סבתא מנכדה....?????"אמא???" שמעתי לפתע את בני " את לא שמחה בשבילי??? זה תפקיד חשוב ומכובד ואני יכול להתקדם...""כמובן שאני שמחה עבורך" עניתי כשאני עדיין דומעת " אלו דמעות שמחה מהולות בדאגה מהלא נודע.." הסברתי את פשר הדמעות שהמשיכו לזלוג על לחיי "ואיפה תגורו?" נשאלה שאלת השאלות"בנתיים רק אני נוסע ונראה איך אתארגן ורק אח"כ הן תצטרפנה אלי" הסביר לי בני את התוכנית.."כל מה ששמעתי היה :"..רק אני נוסע..." עם כל האהבה שלי לבני מה שהיה לי חשוב שנכדתי נשארת כאן."אל תדאג חמודי" אמרתי לו כשהחיוך שב ועלה על שפתי" אני אהיה פה ואעזור כך שהן לא תרגשנה בחסרונך...חוץ מכמובן הגעגועים אליך"...
שעת האפס הגיעה ובני ארז מזוודה גדולה ונסע לו אל מעבר לים לתפקיד הנחשק. בתוך תוכי קיוויתי ש"הוא מנסה עוד משהו.. כדי לעשות V..."
הימים חלפו והשגרה חזקה מכל..פעמיים בשבוע נסעתי לכלתי, הוצאתי את הקטנה מהגן, אחה"צ של כיף עם נכדתי, ארוחת ערב, מקלחת וערב של פטפוטים וצחוק עם כלתי, שיחות אל מעבר לים עם בני והשכם בבוקר חזרה הביתה ולעבודה. אהבתי את השיגרה הזו את הזמינות שלי אליהן ושלהן אלי, סופי שבוע ביחד עם כל המשפחה וכל מה שייחלתי לו שהזמן יעבור ובני יודיע ש"הנה..אני חוזר.."
אחת לשבועיים בני היה מגיע לסופ"ש בו השתדלתי לא להפריע להם כדי שיהנו מהתא המשפחתי המאוחד שלהם.
ואז... בוקר חורפי אחד, כלתי הודיעה לי שהיא והקטנה נוסעות לחופשה לבני. ליבי החסיר פעימה.." אבל "אמרתי לעצמי "זו רק חופשה..הן מתגעגעות ..ורוצות לראות איפה הוא גר..." במהלך החופשה שלחו תמונות שלהם וכל תמונה היוותה עוד יתד של תובנה ש"..הנה זה הולך לקרות..גם הן תעזובנה במוקדם או במאוחר..."
עברו להם עוד מספר חודשים ואז הגיע היום בו יודעתי ש" אנחנו מצטרפות אליו בסוף אפריל"...
"סוף אפריל???...." זה ממש כאן, מעבר לפינה...חשבתי לעצמי..."ומתי אראה אתכן שוב??? כמה זמן יעבור?? והקטנה...היא תשכח אותי..את סבתוש שהיא כל עולמי....."
אל תדאגי" אמרה כלתי" אנחנו נתראה לעיתים קרובות...אנחנו נגיע..את תבואי..זה סה"כ 4 שעות טיסה.. תארי לעצמך שהיינו עוברים לארה"ב או אוסטרליה..כמה מסובך זה היה להיפגש..."
בימים הראשונים לאחר עזיבתן הייתי מחכה לשעות הערב כדי לשוחח איתם ולראות את פניהם בוואטצאפ, אלא שנכדתי הקטנה, שהייתה אז רק בת שנתיים וחצי כלל לא רצתה לדבר, ברחה מהטל' כיסתה את פניה, עשתה הכל כדי לא לדבר איתי...כלל לא ניחמה אותי העובדה שכלתי סיפרה שהיא עושה זאת לכולם, שהיא קטנה וחסרת סבלנות לשיחות בטל'...אני התהלכתי עם הרגשה ש"היא פשוט שכחה אותי..יש לה חיים אחרים עכשיו..היא קטנה והתרגלה למציאות אחרת ..וסבתוש היא אפיזודה חולפת בעברה...,"
שיגרת החיים אמנם המשיכה..אבל בכל פעם שניתקלתי בילדה קטנה או שהייתי שומעת ברחוב "סבתא..." ליבי היה נצבט בכאב עצום והדמעות היו זולגות מעיני מבלי משים.
"אני סבתא על הנייר.." הייתי אומרת לעצמי...סבתא שלא יכולה לפנק..לנשק..לחבק.. להשתולל... סתם סבתא...עוד שם תואר חסר תועלת וחסר תכלית..."
ואז, הגיע היום בו טסתי לבקרם..במשך חודשים לפני, אספתי מתנות ולא הפסקתי לחשוב, לדבר ולתאר את המפגש איתם..."היא בטח לא תזכור אותי...תחשוב מי זו הזרה הזו שמגיעה עכשיו???"
כשראיתי אותה מעבר לחלון בשדה התעופה עם זר ורדים צהובים מנופפת לי בידה הקטנה.. ליבי חשב לצאת מגופי וכמעט וניפצתי את השמשה מחוסר הסבלנות להגיע מסביב.
"סבתוש..זה בשבילך.." אמרה כשרכנתי וחיבקתי .. נישקתי אותה שוב ושוב לא מאמינה שאני מריחה.. וחשה את חום גופה המוכר שכל כך התגעגעתי אליו.
הביקור היה קצרצר..רק חמישה ימים..אבל גדוש בחוויות ותמונות שליוו אותי עוד ימים ארוכים לאחר שובי ארצה. היא לא שכחה אותי...!!!! נהפוך הוא..זכרה את כל הדברים שהיינו עושים ביחד...התכרבלה לצדי..הקראתי סיפורים ולאחר שעזבתי ..רצתה את סבתוש...
מאז אותו ביקור..הם הגיעו לארץ מספר פעמים..אני נסעתי פעם נוספת לביקור ארוך יותר ולאט לאט חילחלו בי ההבנה והתובנה שבני מאושר שם, מממש את עצמו מבחינה מקצועית...יצר לו חיים מלאי עניין וסיפוק. ולי לא נותר אלא לההסתכל מהצד להיות גאה בו מאד לשלוח את אהבתי אל מעבר לים וללחוש לו מרחוק: " עוף גוזל חתוך את השמים..טוס לאן שבא לך...רק אל תשכח יש אמא שם בבית מחכה לך..שתשוב..."
הימים חלפו והשגרה חזקה מכל..פעמיים בשבוע נסעתי לכלתי, הוצאתי את הקטנה מהגן, אחה"צ של כיף עם נכדתי, ארוחת ערב, מקלחת וערב של פטפוטים וצחוק עם כלתי, שיחות אל מעבר לים עם בני והשכם בבוקר חזרה הביתה ולעבודה. אהבתי את השיגרה הזו את הזמינות שלי אליהן ושלהן אלי, סופי שבוע ביחד עם כל המשפחה וכל מה שייחלתי לו שהזמן יעבור ובני יודיע ש"הנה..אני חוזר.."
אחת לשבועיים בני היה מגיע לסופ"ש בו השתדלתי לא להפריע להם כדי שיהנו מהתא המשפחתי המאוחד שלהם.
ואז... בוקר חורפי אחד, כלתי הודיעה לי שהיא והקטנה נוסעות לחופשה לבני. ליבי החסיר פעימה.." אבל "אמרתי לעצמי "זו רק חופשה..הן מתגעגעות ..ורוצות לראות איפה הוא גר..." במהלך החופשה שלחו תמונות שלהם וכל תמונה היוותה עוד יתד של תובנה ש"..הנה זה הולך לקרות..גם הן תעזובנה במוקדם או במאוחר..."
עברו להם עוד מספר חודשים ואז הגיע היום בו יודעתי ש" אנחנו מצטרפות אליו בסוף אפריל"...
"סוף אפריל???...." זה ממש כאן, מעבר לפינה...חשבתי לעצמי..."ומתי אראה אתכן שוב??? כמה זמן יעבור?? והקטנה...היא תשכח אותי..את סבתוש שהיא כל עולמי....."
אל תדאגי" אמרה כלתי" אנחנו נתראה לעיתים קרובות...אנחנו נגיע..את תבואי..זה סה"כ 4 שעות טיסה.. תארי לעצמך שהיינו עוברים לארה"ב או אוסטרליה..כמה מסובך זה היה להיפגש..."
בימים הראשונים לאחר עזיבתן הייתי מחכה לשעות הערב כדי לשוחח איתם ולראות את פניהם בוואטצאפ, אלא שנכדתי הקטנה, שהייתה אז רק בת שנתיים וחצי כלל לא רצתה לדבר, ברחה מהטל' כיסתה את פניה, עשתה הכל כדי לא לדבר איתי...כלל לא ניחמה אותי העובדה שכלתי סיפרה שהיא עושה זאת לכולם, שהיא קטנה וחסרת סבלנות לשיחות בטל'...אני התהלכתי עם הרגשה ש"היא פשוט שכחה אותי..יש לה חיים אחרים עכשיו..היא קטנה והתרגלה למציאות אחרת ..וסבתוש היא אפיזודה חולפת בעברה...,"
שיגרת החיים אמנם המשיכה..אבל בכל פעם שניתקלתי בילדה קטנה או שהייתי שומעת ברחוב "סבתא..." ליבי היה נצבט בכאב עצום והדמעות היו זולגות מעיני מבלי משים.
"אני סבתא על הנייר.." הייתי אומרת לעצמי...סבתא שלא יכולה לפנק..לנשק..לחבק.. להשתולל... סתם סבתא...עוד שם תואר חסר תועלת וחסר תכלית..."
ואז, הגיע היום בו טסתי לבקרם..במשך חודשים לפני, אספתי מתנות ולא הפסקתי לחשוב, לדבר ולתאר את המפגש איתם..."היא בטח לא תזכור אותי...תחשוב מי זו הזרה הזו שמגיעה עכשיו???"
כשראיתי אותה מעבר לחלון בשדה התעופה עם זר ורדים צהובים מנופפת לי בידה הקטנה.. ליבי חשב לצאת מגופי וכמעט וניפצתי את השמשה מחוסר הסבלנות להגיע מסביב.
"סבתוש..זה בשבילך.." אמרה כשרכנתי וחיבקתי .. נישקתי אותה שוב ושוב לא מאמינה שאני מריחה.. וחשה את חום גופה המוכר שכל כך התגעגעתי אליו.
הביקור היה קצרצר..רק חמישה ימים..אבל גדוש בחוויות ותמונות שליוו אותי עוד ימים ארוכים לאחר שובי ארצה. היא לא שכחה אותי...!!!! נהפוך הוא..זכרה את כל הדברים שהיינו עושים ביחד...התכרבלה לצדי..הקראתי סיפורים ולאחר שעזבתי ..רצתה את סבתוש...
מאז אותו ביקור..הם הגיעו לארץ מספר פעמים..אני נסעתי פעם נוספת לביקור ארוך יותר ולאט לאט חילחלו בי ההבנה והתובנה שבני מאושר שם, מממש את עצמו מבחינה מקצועית...יצר לו חיים מלאי עניין וסיפוק. ולי לא נותר אלא לההסתכל מהצד להיות גאה בו מאד לשלוח את אהבתי אל מעבר לים וללחוש לו מרחוק: " עוף גוזל חתוך את השמים..טוס לאן שבא לך...רק אל תשכח יש אמא שם בבית מחכה לך..שתשוב..."
תגובות
2
אהבו
3
1646
דינה _414_
מאוד ריגש אותו לקרוא !
אריאל 248
הפוסט מפורט ובנלי אבל להרבה אנשים ובמיוחד הצעירים שבהם נמאס חוסר הוודאות מה ילד יום: מתח, מיסים חדשים, מלחמות הקרויות "מבצעים" כל מספר שנים, התיקרויות בעלמא, שירותים שהיו פעם מלווים בב...
הפוסט מפורט ובנלי אבל להרבה אנשים ובמיוחד הצעירים שבהם נמאס חוסר הוודאות מה ילד יום: מתח, מיסים חדשים, מלחמות הקרויות "מבצעים" כל מספר שנים, התיקרויות בעלמא, שירותים שהיו פעם מלווים בבולים בפרוטת "מבוילים" במאות ואלפי שקלים... תופעות חברתיות-כלכליות-קרימינליות שרק לפני מספר עשורים חשבנו שזה קורה רק בחו''ל - עניין של יום יום לפיתחנו.. לא כולם מסכימים עם המשפט: "זה מה יש"...
כתוב/י תגובה...
עריכת תגובה
השבה לתגובה
סבתא = סבלנות + ברכה + תודה + אהבה
היום כשאני כבר סבתא בעצמי אני חווה את הגידול והטיפול בנכדתי ממשקפיים אחרות..משקפיים של סבתא שמלוות בהרבה מאד סבלנות רוך, הבנה, ויתורים במקומות שהויתור רק יעשו טוב לכולם וטונות של אהבה שרק מתגברות...
לקריאת הפוסט
כי אין בעולם אהבה כמו אהבה של סבתוש
כשאמרו לי שאהבה לנכדים היא כל-כך שונה מאהבה לילדים לא הסכמתי ויותר מזה לא הבנתי; איך אני יכולה לאהוב מישהו יותר מאשר את ילדי, יוצאי חלצי??? יש לי ארבעה ילדים שהם הפרויקט המוצלח ביותר של חיי, לא...
לקריאת הפוסט
סבתוש... מילים שנוגעות
לעולם לא אשכח את צליל הטל באחת ושלושים לפנות בוקר כשבני הבכור יידע אותי מעברו השני של הקו:"אמבין חרכי התריס, מצאתי את עצמיא, את סבתא!!!" עד אותו רגע לא ידעתי התרגשות מהי, שמחה אמיתית מהולה בבכי...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות