בדיחה יהודית
מוישה הגר בניו-יורק, פנה למשרדו של עורך דין ידוע.
הוא נקש על הדלת בה נכתב באותיות מוזהבות שמו: עורך דין שון פרגוסון.
מוישה פער פיו ועיניו לרווחה, כאשר הסתבר לו שעורך הדין המפורסם בעל השם האירי היה לא אחר מאשר מרדכי וייס, ידידו מנעוריו מעיירה הקטנה במזרח אירופה בה נולדו שניהם. השניים נפלו זה על צווארו של זה.
שאל מוישה את מרדכי: "איך קיבלת את השם האירי הזה דווקא?".
ענה לו שון: "כאשר הייתי באניה שהגיעה לאליס-איילנד (נמל הקליטה של המהגרים לארה"ב), אמרו לי לפני רדתי מהסיפון כי עליי לבחור שם בעל צלצול "אמריקאי", והחלטתי כי אבחר את השם מקס ווייט (המהווה תרגום של השם הקודם). אולם, עד שהגעתי לפקיד שכחתי את השם, וכששאל אותי לשמי, עניתי 'שוין פארגעסן' (באידיש: 'כבר שכחתי'), ולפני שהספקתי לומר מילה נוספת כתב הפקיד בדרכוני ואף הכריז בקול רם: שון פרגוסון..."
הכינויים השונים שנדבקים לאנשים לכל ימי חייהם " שווים מחקר", למשל, הכרתי אדם שכונה כל חייו "דוגו" ועל שום מה?
לאביו היה בהונגריה בית חרושת לפקקים , פקק בהונגרית קרוי דוגו ומכאן השם דוגו שנדבק לאיש לכל חייו לרבות בהונגריה וישראל.
לצערי לא הייתה בינינו שפה משותפת . היא דיברה לדינו ערבית ויידיש . היא לא דיברה עיברית ומנגד ידעתי רק כמה מילים בלדינו ביידיש ובערבית. אימי הייתה צוחקת על צורת התיקשורת שהיפה את 4 השפות בערבוביה והיה צריך להעזר גם בידיים לבטא את מה שרצינו.
יש לי גם סיפור מעניין על היידיש. כשהייתי מנהל תמיד היה מגיע לקוח שידע רק יידיש והיה שואל אותי אם אניט מבין יידיש. תשובתי שאיני מבין יידיש לא שיכנעה אותו וכך חזר שוב ושוב על השאלה .יום אחד החלטתי לענות לו "יו, איך פיישטייט אידיש". במשך חצי שעה הוא ישב וסיפר בהתלהבות איזה סיפור או ארוע. ואני מהנהן "יו" והוא נהנה מההקשבה שלי ומתלהב . אני ממשיך לעסוק בניירת שלי וזורק מידי פעם "יו" . מי שהיה נכנס לבנק באותו רגע לא היה מבין מה קורה לעובדים . הם התפקעו מצחוק וכמעט עשו במכנסיים . . איזו מנגינה הייתה זו לשמוע במשך חצי שעה סיפור ביידיש.
שמעתי שמשמרים את השפה ויש דור המשך שלומד אותה.
מבליל של שלוש שפות כבר היה לי קל ללמוד שפות אחרות מאותה המשפחה.כעת בבר אילן למדתי ערבית ספרותית וקצת מדוברת.אז זהו.אני קצת משוויצה בעניין הזה.
עשה זאת ואל תדחה למחר
זו עצה יפה
היום בגילנו אידיש היא שפה קשה.
לאחרונה הכרתי מישהו, הונגרי במקור ששמו מוטי. שאלתי מה היה שמו בהונגריה ולא היה נראה שיש קשר כלשהו לשמו הלועזי ושם עברי לא היה לו... ואז אמר לי בבדיחות הדעת - כנראה שכשהגענו לארץ (הוא היה אז בן 8) היה קרוב לפורים, אז נתנו לי את השם מרדכי...