לכיש.
לבלוג האישי (לארכיון).
לילה בהיר. ירח מלא. רגליים
חוצות בתוך שטיחי חרציות,
דרדרים וברקנים.
דרך פלוג'ה מאחור. תל מרשה
צופה מלמעלה...
קדימה', קדימה...'שכח מהקוצים,
עיניים באדמה. ''תזהר מבורות.
ממערות פעמון, מימין ומשמאל,
סמויות אורבות לרגלים עיוורות'.
אך הראש ריק, העיניים לא רואות.
רק הרגליים מדברות. שומרות על
קצב בתוך הצהוב המבוקע...
'תזהר איפה שם את הרגל. כמעט
נקעת. עוד מעט נגיע למאהל...
אוהלי סיירים בריש.
"התפקד" "אחד. שניים... חמש
עשר, שש עשרה... עשרים ושבע,
המפקד".
"התפקד שוב". "אחד... שניים...
עשרים ושבע". "חסר אחד, המפקד".
"הסמ"פ, חסר, המפקד"...
בית ג'וברין... ירח מלא. אף אחד
לא שמע. אף אחד לא ראה את
הסמ"פ,
גופתו נחה בתחתית המערה.
אתה כותב, כותב על הלילה ההוא...
אכן, פנים רבות למגש הכסף,
מחיר כבד עבור פיסת ארץ מולדת.
משחר האנושות, ועד ימינו, בני האדם יוצרים הפיכות ומהפכות.
נלחמים אלה באלה, בניגוד לשפיות ולהגיון. (חלקן מלחמות דת בדת).
ולאו דווקא במזרח התיכון. אלא ברוב חלקי הגלובוס, ואזרחים שלווים
משלמים את המחיר.
תודה גבי, בריאות ונחת. (חיוך).