אנדלוסיה.

שיר לארכיון.

'אנדלוסיה',  צליל מתנגן, המחזיר
אותי אל ילדותי הרחוקה, הספוגה
ריחות בית הוריי. תמונות על הקיר.
ריח תבלינים וקמח. ריחו המלוח של
הים במרחק נגיעה, נושף בפנים.
קולות השחפים החגים מעל סירות
הדייגים החוזרים עם רדת יום.
אריחי הבית הצבעוניים נוצצים
בניקיונם.

'קזבלנקה'  צריחי מסגדים לצד בנייה
אירופאית מודרנית. Galeri Lafayette,
פריס של המגרב...

שיריה של אימי, שירי אנדלוסיה, עתיקי
יומין מתנגנים באוזניי...
מילים נשכחות, אותן מוצא עצמי מפזם.
שירים שמרחק הזמן קד לתום שלהם...
שירי טרובדורים עצובים. וטוראדורים 
שמצאו מותם בזירה, מקרני הפר.

לחן השירים סוחט דמעה מעין תמימה.
שרה אימי בשקט, בספרדית, שפת אימה,
קולה ערב לאוזני. איתו אני נרדם.
'ספרדית', השפה שלי בימים רחוקים...