אגף הבילוש הנעזר בחיידקים של בני אדם.
פרופסור ג'ק גילברט מאוניברסיטת שיקגו מציע כלי חדש שיוכל לעזור לצוותי הבילוש, לא רק לזהות את הפורצים אלא גם לספק רמזים לגבי מוצאם האתני האיזור הגיאוגרפי ממנו הם מגיעים ועל הרגלי היום יום שלהם. הם נעזרים ב-30 מליון החיידקים שאנו פולטים מדי שעה יום יום.
מחקרו של הפרופ' מוכיח שלכל אחד מאתנו אופיינית וייחודית משלו מעין חותמת אישית.
לאחרונה נערכו ניסויים בזירות פריצה בבתי מגורים שבויימו, הצליחו לזהות את החתימה המיקרוביאלית של הפורץ ולהבחים בינה לבין החתימות המיקרוביאליות של יתר תושהי הבית.
הם ביססו את המחקר שלהם על מחקרים קודמים שהראו כי החתימה המיקרוביאלית של כל אחד מאתנו משפיעה על הרכב החיידקים המאכלסים את הבית, בכל בית קיימת החותמת המיקרוביאלית כולל גם של חיות הבית אם ישנן כאלה.
ברגע שפורץ נכנס הביתה נוגע בחפצים שמענינים אותו ומשאיר עליהם את החיידקים הפרטיים שלו.
תחום זה עדיין בראשיתו בעזרת החיידקים של הפורץ הצליחו החוקרים לזהות 70% מהמקרים, אך זה עדיין רחוק מביסוס שאפשר להשתמש בשיטה למשימות בלשיות, לא כל שכן לראיות משפטיות.
פרופ' גילברט מרחיב ומפרט שנוכל ללמוד לא רק על זהותם של הפורצים, אלא גם על הרקע שלהם, ניתן להיעזר בנתונים כדי ללמוד על אורח החיים, של אותו אדם, הקבוצה האתנית אליה הוא משתייך מהאיזור שהוא מגיע, ממצב בריאותו, מצבו הפסיכולוגי, מהרגלי היומיום אם הוא נוהג לעשן, ומה הוא מעדיף לאכול.
רק בשנים האחרונות הולכת וגדילה ומתבררת חשיבות השל האוכלוסייה העניפה הזאת שאצל כל אחד מאתנו מונה עשרות טריליוני חיידקים וכיצד הם משפיעים על מצבנו הבריאותי הפסיכולוגי וגם ההתנהגותי.
יש להדגיש כי חשיבותם של הכלים החדשים לעולם לא תשתווה לזו של מימצאים גנטיים ישירים שהפושעים משאירים אחריהם.
אך שכמנסים להרכיב את התמונה כולה, ולמשל כאשר חסרים מימצאים גנטיים או טביעות אצבעות מטושטשות, סכוי סביר שישארו בזירה עיקבות מיקרוביאליות כאלו.