צילום

הצילום הוא בבואה של תקופה, הצילומים הם האינטרפטציה של העולם, כמו יצירות האמנות הרישומים  והפסלים.

ישנם צילומים שהם מאד עוצמתיים ומטלטלים ואינם נשכחים במשך עשרות שנים, הצילום הוא מכשיר רב כח,מתכוון לכסות נושאים רבים ככל האפשר, כאשר הוא מתעד מלחמות, רעב עוני, ושכול.זוכרת אני את הכתבה על צלמי העתונות, ביניהם רק בחורה אחת, שלאחר מותה צולמה ועגיל באוזנה. (משכמם ומעלה)

התצלומים מספקים עדות שאינה ניתנת לעירעור, התלות במצלמה גוברת, ואינה פוחתת, אנשים אשר מסובבים את העולם, החוויות שהם יוצרים, ניתנים להקפאה ולאחר מכן להתבוננות, של חזרה בזמן.

תחושת המצב של היחיד והחברה מובעת על ידי התערבותה של המצלמה הזמן מורכב מאירועים שמחים ועצובים אשר ראויים לצילום. צילומים הם אלמותיים ומאד כנועים, כאשר רק נרצה נתבונן בצילומים אם הם גם מתיישנים ומצהיבים.

אמר מי שאמר שעה שאנו מפחדים אנו יורים בשעה שאנו נוטפי נוסטלגיה אנו מצלמים.

התצלום הוא נוכח ונעדר בעת ובעונה אחת. התצלום אשר התנוסס על עמוד השער בשנת 1972  ילדה דרום ויטנאמית עירומה שניכוותה רצה לקראת המצלמה, צילום מטלטל, זרוכעותיה פתוחות והיא צורחת  מכאב, תצלום זה תרם מן הסתם לסלידת הציבור מן המלחמה בוויטנאם יותר מאשר מאות שעות צילומי זוועה ששודרו בטלויזיה. תמונה אחת שווה יותר מאשר אלף מילים.

המצלמה היא סוג של דרכון המבטל גבולות מוסריים ועכבות חברתיות, ומשחרר את הצלם מכל אחריות.

ההצדה היא זו שהצילום המקפיא את הרגע, משרת מטרה נעלה, שימורו של עבר ההולך מתפוגג ונעלם.

צילומ של בוב אדלמן בשנת 1972 דיוקנו של מחוז באלבמה הכפרית אחד מן המקומות העניים ביותר,  הצילום הדוקומנטרי מראה לנו פעמים רבות זו דוגמא להראות את העלובים ולדבוק במקופחים.

כמעט אין צילום מכוער כמעט איש מעולם לא גילה את הכיעור (כן את המפחיד והמטלטל)  באמצעות תצלומים, אך רבים מאין ספור גילו בתצלומים את היופי ואת האסתטיקה.

ישנו זן של צלמים האומרים אני מוצא שזה מכוער אך גם יפה.