איך רואים אותנו אנשים מבחוץ?

קשוחים אך חמים, יוצרים קשרים במהירות, נפתחים בקלות, קולניים חצופים, ואומרים פעמים בצורה בוטה כל מה שחושבים, אינם אוהבים  לציית לכללים, אם אפשר לא לעמוד בתור, בכל מקום שאפשר לעבור קו לבן, אין מגבלות אין מעצורים הכל פתוח.
אמר מי שאמר אחרי שאתה עובר את הקשחות של הישראלי הם איכפתיים ומסייעים, כנים באופן אלים, אינם צבועים. כנות זו תומכת.
ישנם המון ניגודים קמים לזקנים באוטובוס, אך דוחפים כדי להיכנס אליו. תיירים רואים בנו ריקמה אנושית  אחת, אלימה ומחבקת, תוקפנית ורגישה, מרדנית, רבת סתירות.
הצבריות לא פסה מן העולם, שינתה גוונים אך נטועה עמוק בשורשיה. מדוע אנחנו כל כך תוקפניים? יש האומרים שזה בא מטראומה מגלות מגירוש פורגרומים והשמדה, זה בא ממקום מאויים שאושוויץ לא תחזור.
בכל תגובותינו מוטבע הניגוד ההיסטורי כ"צאן לטבח" ובין ו"עשה בהם שפטים" הם חקוקים בנו מילדות,  אנו תקועים בהיסטוריה אשר צרבה בנו, מצרים והמסע במדבר, חורבן בתי המקדש, גלות בבל ורומי, החיים הרדופים בנכר דרך מחנות ההשמדה.
בסופו של דבר כולנו ישראלים תוצרתם של הטראומות והתגובות עליהן, ישנו הצפוני האשכנזי, הפרחה, הדוס, והערס המצוי, הגיוון פה רב, אך ישנו הדבר המשותף, מי אנחנו מה הזהות שלנו? אנו נוגעים בזהותנו מיציאת מצריםועד היום.
לבסוף ישנה סתירה עמוקה, צבר עסיסי וקוצני שנע בין יהדות טראומטית לבין ישראליות מורכבת

קיימת כאן ערבות הדדית, המלכדת את החברה הישראלית, כאשר מטייל ישראלי התייבש במהלך טרק בהודו, או נעלם במעבה הג'ונגלים של קולומביה, מיד פונים למשרד החוץ, מגייסים כח אדם, מטיסים מטוס ומחלצים אותם חיים או מתים ומביאים אותם ארצה, אמריקאי בריטי או שבדי לא יעלו על דעתם כאשר הם נמצאים במצוקה לבקש ממשרד החוץ לחלצם.

באיזו מדינה בעולם יילחמו בשיניים ובציפורניים למען שחרורו של שבוי אחד וירעישו בהפגנות עולם  עד שיחזירוהו הביתה בריא ושלם יהא המחיר כבד ככל שיהא. שיקום מי שמכיר ארץ כזו וטוב שזה כך.

גם באסונות טבע צונאמי כעידות אדמה, אנחנו נמצאים שם כדי לסייע וזה הפן היפה של הישראלים.
לסיכום הערך שמלכד את החברה הישראלית היא הערבות ההדדית ש"מי שהציל נפש אחת כאילו הציל עולם מלא. זה עוד דבר המייחד רק אותנו.