ילד משחק.
חברות וחברים יקרים. שיר לארכיוני. שנה טובה גמר חתימה טובה.
בן חמש, שש, שחק
בצעצועים.
הילד אהב לאסוף אוספים.
תמונות של כדורגלנים,
במיוחד של בוקסרים יהודים,
האחים, בוחבוט,
frers bobot, מתאגרפים
ידועים בקזבלנקה.
הילד גזר תמונות מהעיתון
והדביק במחברת.
וארגז עץ גדול בפינת
הפטיו, מרופד בעלים
מעץ התות, עבור תולעי
המשי, אחריהן הוא עקב,
עד שהתולעים הפכו
לפרפרים...
ואוסף אקדחי צעצוע, מכל
הסוגים.
הילד ידע לספור עד מאה.
הוא ספר שניים עשר
אקדחים, איתם שיחק, hot les mains,
(ידיים למעלה), עם קובואים,
בנדיטים קטנים בשכונה.
הילד לא ידע, בעוד קצת
מעשור, הוא "ישחק",
שלושים ושלוש שנים,
ברובים, מקלעים ורימונים
חיים, ויקפוץ ממטוסים...
הילד לא ידע...
https://www.youtube.com/watch?v=P8nyffS-2Ds
"תודה עודד. שנה טובה. גמר חתימה טובה.
כתבת: ("משום מה כל זה הזכיר לי את הסרט הצרפתי "משחקים אסורים").
מעניין לאיזה ניואנסים השיר הוביל אותך, להיזכר בסרט (לא מכיר) "משחקים אסורים",
אולי בהזדמנות אחפש אותו ב youtube , ודאי יהיה מעניין.
תודה מירה. שנה טובה. חג שמח. (פרח).
תגובתך, גבי ידידי, מביאה אותי לראות בשיר, שלוש תקופות שונות זו מזו.
הראשונה - ילדות - הילד משחק בhot les mains, (ידיים למעלה), עם קובואים, בנדיטים קטנים בשכונה.
שניה - בוגר (רצה הגורל, שלושים ושלוש שנים, (מחייו),"ישחק" ברובים, מקלעים ורימונים חיים, ויקפוץ (המון צניחות) ממטוסים...
השלישית - הווה עכשיו, איש מבוגר כותב שיר, על ילדותו ועל השנים שלאחר מכן.
תודה גבי, תגובתך המאירה. ממנה אדם לומד על עצמו.
בריאות ונועם. שנה טובה, גבי. (חיוך).