מדלנה

ילדותה עברה עליה בפנימייה דמויית מנזר, לאחר שאביה מת אימה העבירה אותה לשם,ף עבור הילדים  זו היתה חלקת גן עדן קטנה, חלקם ילדים לא חוקים האחרים ננטשו או היו יתומים. שם מצאו גג, מיטה, ארוחות חמות וגם חינוך מקצועי.

ההפרדה בין בנים לבנות היתה מוחלטת מוסד שהקדים את זמנו, הבנות קבלו חינוך מוזיקלי, פתח בפניהן צוהר לרכוש מקצוע ולכלכל את עצמן

חלק גדול בוונציה היתה המוזיקה, לא היה מגרש כדורגל לא היתה טלויזיה לא היה רדיו לא היה אינטרנט  ושעשועים אלקטרוניים אחרים, המוזיקה תפסה מקום מרכזי.

היו בוונציה 11 תיאטראות, 4 קונסרבטרויונים, היום קוראים לזה מוזיקה קלאסית אך מבחינת הפופולאריות מזכירה את הפופ והרוק בימינו.

מדלנה התבגרה ויפתה, גופה חטוב ניצני שדיה בולטים עיניה שקד סנטרה חרוץ, רצתה מאד לעזוב אף לא יכלה לעשות זאת בטרם נישאה לאיש.

היא היתה אחת מבנות המקהלה בלטה מיתר חברותיה בנגינה ובשירה, היתה אימרה אם לא שמעת להקה אחת של האוספדלה כאילו לא ביקרת מימיך בוונציה.

מדלנה נחשבה בפנימיה לכוכבת השתתפה בעשרות קונצרטים הן כנגנית על פסנתר הן כזמרת הלהקה הופיע מאחרוי שיבכת ברזל עשוייה כמעין מלאכת תחרה, זה הפך את המופע למושך ומסתורי והיה מלא בגברים פעורי פה.

הוא הכיר את לודוויקו סרמן כנר עד מהרה החליטו להינשא, אין ספק שאלו היו נישואי כדאיות משני הצדדים.

הם הופיעו בתכניות משותפות, כשהיהת בת29 נולדה בתה אלכסנדרה היחידה.

 לאחר מכן המשיכה גם ניצחה גם הלחינה. היא התפרסמה בגין הסגנון המיוחד שלה.

מדלנה לומרדינ י היתה אשה עשירה שחיה בוונציה ברווחה,בתה נישאה וילדה 6 ילדים,

במאי 1797 נכבשה וונציה על ידי נפוליאון ובינואר היא סופחה לאוסטריה כך בא הקץ לרפובליקה המפוארת הכיבוש השפיע קשה על המטבע האיטלקי, היא מתה ב-1818 כשהיא מרוששת כמעט לחלוטין

26 יצירות כליות שלה ראו אור בדפוס עד היום..