פעיל המחאה הוותיק

פעיל המחאה הוותיק
(סיפור קצר מסדרת סיפורי החלומות שלי)
עליתי לירושלים לבקר בכותל, מזמן לא הייתי שם; למען האמת מאז טקס ההשבעה של בכורי לאחר מסע כומתה, בקיצור מזה כמה וכמה עשורים, הגיע הזמן ואף ההזדמנות נקרתה ועליתי לבסוף לעיר הבירה הנצחית שלנו.
איך הגעתי אין לכך כל חשיבות, מצאתי עצמי ב-וויה דולורוזה ממש בתחילת הדרך. והנה בא לקראתי טיפוס דק גזרה, גבוה יחסית, יחף לבוש בגלבייה לבנה; שיער שערו וזקנו הפרועים נראו כמו לא עלה עליהם מסרק מזה כמה דורות, הרהרתי בבדיחות הדעת ביני לבין עצמי.
הוא נע מולי בגרירת רגליים משונה זרועותיו פשוטות לצדי גופו, דם קרוש כיסה את שתי כפות ידיו. לא הספקתי לסקור היטב את מלוא גופו, וכבר זה חסם את דרכי. הכנסתי את ידי האחת לכיס מכנסיי לשלוף מטבע של עשרה שקלים, כדי לפטור עצמי ממנו ושיסור מדרכי.
'האם בקשתי ממך נדבה בן תמותה עלוב?' הוא שאל והבעת בוז תהומית ריחפה על פניו.
'אני רוצה לסייע לך וכך אתה משיב את פניי?' תהיתי מופתע לחלוטין. אולי מדובר בכלל בחולה נפש שנטפל אליי.
'אני מבקש את מחילתך אין זו דרכי וגם מעולם לא הטפתי לאלימות, גם לא מילולית. גם שפת הגוף שלך לא רק המחווה המיותר הזה, גרמו לי לאבד את עשתונותיי לשניות מספר.'
'זה בסדר, אבל אתה נראה לי צמא בחום היום של חודש יולי, תשמע לצערי לא אוכל להכניסך גם למאורה העלובה ביותר כפי שאתה נראה... לא התכוונתי להעליבך, אבל אם תמתין לי אביא לך מעט מים מהקפה הסמוך.'
הוא הניח את ידו השמאלית על כתפי נשען עליי, ראשו נע לפנים; ואם לא הייתי מזדרז לתמוך בו, הוא היה מתמוטט לנגד עיניי. הושבתי אותו על שפת המדרכה בעודו ממלמל חרישית: היכן שמעון, היכן כל חסידיי, היכן כל המאמינים בי, גם אתה אינך מזהה אותי, האם הפכתי להיות אנונימי...?'
הוא אכן צדק אנשים חלפו על פנינו השליכו מבט חטוף והמשיכו בדרכם.
הוא הזכיר לי באמת בקווים כלליים תמונות של צלובים בכל אותם מוזיאונים אירופים בהם בקרתי, אבל לך תדע...
'לאן מועדות פניך אתה בקושי הולך?' שאלתי תוך התבוננות בכפות רגליו החבולות בפצעים שרק הגלידות בכל אחת מהן, בדם הקרוש שכיסה אותן כמו את כפות ידיו ורק עתה הבחנתי בכך.
'אני בצעדת מחאה,' השיב וכמו התעניינותי הפיחה בו רוח חיים לפתע. 'מחאת יחיד, הובלתי בשעתו תנועת רפורמה שהשתנתה מן הקצה אל הקצה ואני רוצה שיכירו ביהדותי. הם דורשים ממני להתגייר, ממני!?!'
'תגיד אתה לא מרגיש טוב, לקרוא לאמבולנס?'
הפניתי מבט לאחור היה זה גבר משופם וקירח בגיל העמידה שרכן כלפיי, פעיל המחאה נעלם כלא היה.
'אני בסדר תודה,' השבתי וקמתי על רגליי.
'כנס אני בעל העסק כוס ראשונה על הבית.'
'תודה מקרב לב,' השבתי בחיוך ונעתי בעקבותיו פנימה.
'מה תשתה, משהו קר אולי?'
'מזוט...'
מה, תשמע באמת קרה לך משהו, אתה רציני?'
'כן אני רציני, קוקה קולה עם וויסקי ושיהיה עם גלן פידיך, או עם גלן ליבט לא פחות.

© חיים קדמן יולי הקודח 2012 – כל הזכויות שמורות