שחרזדה

שחרזדה
הייתה מעט מודאגת...
'... ומאותו ליל
רווי בעינוגים,'
היא מלמלה
חרדה למדי...
'... הם לא נפרדו
וחיו באושר.'
היא סיימה
את סיפורה
לבסוף
בוחנת את פני
הסולטן,
בחיוך מאולץ
ובחשש רב..
'אני לא אוהב
הפיאנדס!'
הצהיר הסולטן,
בהחלטיות;
הפנה מבט לאחור
לאחד משומרי ראשו,
ופלט ביובש:
'כרתו את ראשה!'
אחד מהם אחז
בזרועה
והשני בכתפה,
והובילוה החוצה.
‘המתיני לנו
מאחורי הגדר...’
קרץ לה הראשון
והשני ליטף את
לחיה.
© חיים קדמן נובמבר ה- 21 2011 – כל הזכויות שמורות.