אז מה יותר גרוע? לא לבקר או לא לדווח?
עורכי החדשות אוהבים אנשים מתים.
קודם כל הם שולחים אנשים לבית הנפטר. מראים לנו בית סתמי במקום סתמי ולידו אנשים מתגודדים."כאן הוא מת" אומר לנו בדרמתיות הכתב. כאלו שזה משנה לנו באיזה בית הוא מת.
אחר כך מראיינים "חברים" או "אלו שהיכירו". די מהר מסתבר שה"חברים" כבר לא ראו את הנפטר איזה שנה או שנתיים. כן, היו איתו בהופעה ולפני שנה הרימו טלפון או לא אבל לא, הם לא ראו אותו בזמן האחרון. לא, הם לא ידעו מה מצבו.
אבל בלוויה הם שם. עם ישראל אוהב לוויות. כולם שם. אלו שהיו אתו בצבא, או בלהקה או גרו בשכנות. וכן הם מתראיינים על זה שכל כך חבל שהוא הלך מאתנו.
ובמקרה של רצח בת- זוג אז השכנים לא ידעו כלום, כלומר כן, הם שמעו צרחות מדי פעם והם אפילו ידעו שהילדים חטפו כאפות, אבל לא, זה לא עניינם. וכן לשופט יש עדויות מוקלטות על איומי רצח אבל הוא חושב ש"שלום בית" במדינתנו הקטנה יותר חשוב.
עם ישראל אוהב לוויות ואוהב להתראיין לטלוויזיה. שם כולם נמצאים. אבל כשהיה צריך אותם הם לא שם.
עיתנאים יודעים שרק דברים רעים מוכרים - אסונות, מלחמות, התיקרויות וכד'
יש התייחסות למתים הרבה יותר מהזמן שהם חיים וזה הטרגי שבעניין.
שכנים ששומעים צעקות מידי פעם ממשפחה בבניין ( לא באופן חד פעמי) צריכים ליידע את הרשויות ויפה שעה אחת קודם.
תמיד יש בקרב משפחה פה ושם צעקות - משחררים קיטור... בולעי הצפרדעים השקטים הם הבלתי צפויים והמסוכנים ביותר.
בדרך כלל החמצה של הושטת עזרה ,פירגון, התעניינות אמיתית בזמן אמת של צורך נואש לפעמים של
מי שהיה חי ,ועכשיו כבר איננו ולא יכול לראות את מלוויו מסידיו.
מאוחר מדי.
הכל כמו הצגה כשהדמות הראשית חסרה ..
ועניין שני ונפרד:
ההתעלמות מהכתובת המדממת על הקיר,
מהזעקות לעזרה
מצריחות הפחד והכאב.
יש חוק של חובת דווח במקרים של סכנה. ומי שאינו מדווח
ומי שממשיך חייו אדישות ושלווה -שותף להתעללות, לפשע
נגד אדם חלש ומוחלש ולבסוף לעתים קרובות גםלרצח.
הפתאטי שלאחר מעשה כולם פתאום מגיחים ומבליחים
כנשמות טובות,,יפות נפש מחסדות.כולל המפגינות ....
שתופסות טראמפ ציני וזול על דם הקורבנות לאחר מותן.
וחלק משירו של יהודה עמיחי:
"זיכרו את השוני שבינינו."
לכל איש-ה יש שם.
והME TOפוגם ופוגע בקדושת החיים של כלאדם שנפטר.