" שנות טובות" או קוביות מעצבנות?

לקראת השנה החדשה קניתי כרטיס ברכה פשוט, כתבתי מאחור כמה מילים מאד אישיות כולל בקשת סליחה ו-שלחתי בדואר.
כן, אני יודעת- זה כבר לא מקובל.
גריפיקאים חובבים כנראה עובדים שעות נוספות להמציא עוד ועוד קוביות של שנות טובות.
משהו לא אישי- משהו שיישלח לכל הקבוצות ולכל המכרים עך ידי הקשה אחת.
כי ערב חג היום ואין לנו זמן.

אני מודה, יש גם אחרים שאמנם כותבים דרך המייל או דרך הווטסאפ משהו אישי. לקחו את הדקה שתיים וההקדישו אותה רק לי. ועל כך אני מודה להם.

עכשיו שעת צהריים ביום שישי והחלטתי לא לפתוח יותר את המייל או הווטסאפ. קוביות הברכות האלו שנטולות כל רגש או כל איכפתיות או כל משהו שמרמז על קשר בין שני אנשים- לא מענינות אותי.

ואני זוכרת זמנים אחרים: זמנים  בהם בחרנו את ה"שנותטובות"בדוכנים שברחוב. " פושטים" סתם לחברים רחוקים ו"מוזהבים" לאלו הקרובים. והכי יקרות היו אלו שנפתחות למעין ציור  תלת מימדי. מאלו יכולתי לבחור רק שתיים כי זה היה נורא יקר.

ואלו שלא שלחו "שנות טובות" היו מרימים טלפון. במיוחד למכרים שאין איתם כל כך קשר. לאחל שנה טובה וחתימה טובה וכאילו לומר: השארת משהו בי ולכן אני מתקשר.!

כבר נאמר רבות על הטכנולוגיה (בעזרתה אני כותבת בלוג זה) שמיטיבה איתנו כל כך- אבל לפעמים לפעמים היא מוליכה אותנו למחוזות אחרים שבהם אין מקום לקשר אישי אמיתי.

אז אם אתם עסוקים כרגע במשלוח אותם "ריבועים" מעצבנים - הוסיפפו כמה מילים אישיות. תאמינו לי, זה משנה את הכל.

שנה טובה!