המטוס האחד

חיים קדמן 1

 האמן לי, לפעמים אני כותב ולא מאמין שאני כותב... ומעל לכל לא מבין מדוע כותב. הרי אני כלום ולא היה ולא יהיה כלום, והעצב שלי הרי לפעמים כמו הפוך על הפוך,  הוא שמחה של כאלו שמחים על שכואב לי או למישהו שהוא לא הם, בעוד לי כואב על שכואב לי, ובמיוחד על שכואב לאחרים והם רבים מידי, והם לא מבינים.  כן הכאב הזה שלי הוא לא עלי!  אני עדיין איני זקן מאד, קצת מזדקן...אולי אפשר לומר על זה כי אני יותר עבר מעתיד, ולצעירים מגיע רק טוב.  אך מצער לראות כי זה לא משהו שרוצים אותו כרגע רבים או כפי שהיה ראוי שירצו כולם...ומי יודע אולי הטוב שלי הוא לא הטוב שרבים רוצים, כי כיום הטוב שלי הוא לא משהו ברור לכולם. ומי יודע אולי אני טועה, והמטוס או המטוסים שעוד יבואו אחרי המטוס הראשון יעשו, שאולי  לפחות יהיו שיפעילו הראש, השכל הישר. זה עדיין אפשר.  ויבין הרוב כי היום זה פוגע באחרים, אבל חס וחלילה והרי אין חסין, מחר זה יכול לפגוע בכל אחד ואחת. עצוב בלב, אבל עצוב מהול בהרבה תקווה. בלי תקווה אין חיים, ואני רוצה יותר מכל לחיות, ולאפשר לחיות, ומעל לכל להראות רק אהבה. והיה ולא אזכה לכך אז גם על זה לא נורא, הרי מה שלא יהיה בסוף הכל עובר, הכל מתי שהוא נגמר.....



תודה לך על תגובתך ושבוע נפלא לכולם.