היופי הזה שלה ממיס הלב, קשה להביט לאחור או לשכוח, הכאב מלווה לעד
היופי הזה שלה חלמתי עליו, שנים רבות כמעט כמו כולם...
העיניים הללו שלה המיסו רבים, ולא למעטים גרמו כאב ...
עוד מעת היית צעירה ומסונוורת, מהאחד שלא באמת היה,
האיש לו באמת היא היתה ראויה, אבל לך תגיד לה ל...צעירה....
המבט הזה הממיס היה ויהי, לעד רק שלה היפה מכולן,
ומידי פעם הלב שלי מזכיר זאת, עת אני חושב עליה ועל יופיה...
רק מעניין מה עשו ועושות השנים, לאחת הזאת היפה והיחידה...
איש לו באמת יודע, אלא אם הוא חי לידה לצידה....
לא קל להבין היום מה שלא הובן כבר לפני שנים רבות...
רק הקמטים מגלים האמת, והיא שממש קשה
לחיות רחוק לחיות בצילה, ממש קשה לדעת מה מפספסים....
העבר הוא עבר, והעתיד מי ידע מי יידע....
היופי הזה הוא רק שלה, ממיס הלב, קשה להביט לפתע לאחור...
במיוחד כאשר סוף סוף מבינים, שוב ושוב
יהיה אשר יהיה ולעולם אם ארצה או שלא תמיד אחייה גם לצילה
ולא חשוב גם אם לרגע... חשתי חופשי או אם זו בעצם אשליה....
הקימותי חיים של אחרי, ומסתבר שהם ממש לא אחרי...
הם מלווים אותי בכל דרך אשר אהיה ויהי מה....
ומידי פעם מופיע כאב, כאב שלעולם לא נגמר...
כאב מאהבה ראשונה, אהבה שאת ליבי המיסה בקלות מדהימה...
ורק הזמן לא עוצר, כמו כל דבר הוא חולף, במהירות נוראה,
ואהבה שהיתה תהיה, גם אם שוב ושוב מופיע לו הכאב, המלווה אותה...
כאב שמזמן כבר חשבת שאיננו, והוא כמו כל כאב מופיע שוב ושוב
מידי פעם בעוצמה שונה.....
היופי הזה שלה ממיס הלב, עובדה.