ברבות הימים.
עזבתי בית ארעי.
בתרמילי, שמיכה, בגד
כחול, זוג נעלי עמל,
יצאתי לדרך, בלי מפה
ומצפן, למדבר החיים.
כה מעט מעותיי, ופחות
מהן הבנתי דרכי חיים,
מחוץ לבועה.
ימים ולילות, נסחף במורדות
הזמן.
גלגל הצלתי, בגד כחול,
ונעלי עמל לרגליי.
על קו הרכס, במעלות
הרים, מתגלגל לעמקים.
וודיאות חיים, מתים.
חבלי ארץ אותם לא
ידעתי.
עונות חולפות כמו רוח,
עימם עשורי שנותיי.
דהו זיכרונות מדי הזית,
איתם גלגל הצלתי,
הבגד הכחול ונעלי
העמל שהיו לרגליי...
לב אישה אוהבת
זיקפי גווך אהובה
כי לא נָס לחייך
הָלִיכָתֶך בָת מֶלֶך
תִצְעָדִי.
לעת ערב, אסיראדרתך
להזין יפה...
לקריאת הפוסט
לבד.
העזר כנדי נפטרה. אין עוד מלצפות (נפטרה לפני שבוע)
לקריאת הפוסט
עדיין כאן
הגשמיות אוכלת בכל פה.
יותר מדיי אפור, אךלא
אתןלגשמיות לקלקל לי
את אווירת החג,שהרי
ראשהשנהתשפ'דהיום,
מעבר...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
תודה, חיים. קראת ואהבת. (חיוך).
קצת פרושים שלי - (חיוך) /"עזבתי בית ארעי"/ הקיבוץ הטוב שקלט אותנו, ילדי 'עלית הנוער'.
/"בגד כחול, זוג נעלי עמל"/ בגדי העבודה ונעלי עבודה, בימים רחוקים.
תודה מירה. בריאות ונחת. (חיוך).