הייתי כחולם.

הילת אור כחלחלה עוטפת
פני הלבנה.
והילה שלי, עיניה זוג פנינים,
אומרת, 'סבא, אתה יושב
על ידי, אך אתה לא איתי.
עיניך בוהות במסך הקטן,
מוקסם מתמונת הדגל
המרצדת מול עינינו​ במסך'.

'נכון ילדתי, אני לא פה, אני
עכשיו בחלל, בתא החללית,
נוסע בין המאורות וגרמי שמים,
בדרכי אל הירח, אל כוכב
הלכת המאיר את לילותנו.
בעוד רגע קט אגיע אליו.

מתא החללית אני מתקשר 
עם כדור הארץ, עם אהוביי 
הקטנים והגדולים. 
הם שואלים בשלומי ואנוכי 
מבטיח בחזרתי לכדור הארץ 
אביא אבן חן מאבני הירח.
הילה שלי אומרת, 'סבא ראה,
החללית נעלמה'. 
אני מסתכל במרקע בתמונה 
הנקטעת ויוצא משרעפיי...