מרים ומחאתה כנגד משה
מרים יוצאת כנגד פרישות משה
המקרא מספר על התלונה של מרים על שמשה לקח לו אשה כושית, על תשובתו של אלוהים כלפי מרים ואהרון, ועל העונש הקשה שהשית על מרים.
המדרש הארצישראלי הקדום, לעומת המקרא מפרש את דבריה של מרים כהתערבות לטובת ציפורה אשת משה, ומציג התנגדות לנישואין ללא חיי אישות, גם כאשר מדובר בנביא:
א. ותדבר מרים ואהרן במשה, מנין היתה מרים יודעת שפירש משה מפריה ורביה אלא שראתה את צפורה שאינה מתקשטת בתכשיטי נשים אמרה לה מה לך שאין את מתקשטת בתכשיטי נשים אמרה לה אין אחיך מקפיד בדבר. לכך ידעה מרים ואמרה לאחיה ושניהם דברו בו". (ספרי במדבר פרשת בהעלותך פיסקא צט)
ב. ...מאשתו, הלא גם בנו דבר (אלוהים) ולא פירשנו מדרך ארץ, ומנין היתה יודעת מרים שפירש משה מן האשה, רבי נתן אומר מרים היתה בצד צפורה כשאמרו למשה אלדד ומידד מתנבאים במחנה וכיון ששמעה צפורה אמרה: אוי להם לנשותיהם של אלו. ומאיזה זמן פירש משה מדרך ארץ? אלא בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה בסיני קודם מתן תורה שיקדש את העם ואמר להם לשלשת ימים אל תגשו אל אשה, פירשו הם מנשותיהם ופירש משה מאשתו, ואחר מתן תורה אמר ליה הקדוש ברוך הוא: לך אמור להם שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמוד עמדי (דברים ה) ואל תשוב לדרך ארץ, וכשאמרה צפורה אוי לנשותיהן של אלו הן נזקקין לנבואה שיהו פורשין מנשותיהם כמו שפירש בעלי הימני, ומשם ידעה מרים והגידה לאהרן". (מדרש תנחומא (ורשא) פרשת צו סימן יג ).
המדרש מפרש את שיחתם של מרים ואהרון בסיפור המקראי, שבה כזכור מרים היא הדוברת העיקרית, כביקורת על-כך שמשה נמנע מלקיים יחסי מין עם אשתו. ניכרת בו הזדהות עם מר גורלה של ציפורה, המזוהה ע"י המדרש כאשה הכושית. במדרש השני נשמעת הטענה כי הפרישות אינה נחוצה לתפקיד הנביא: " ויאמרו הרק במשה דיבר אלוהים, והלא אף עם האבות דבר הקדוש ברוך הוא ולא פירשו מפריה ורביה: הלא גם בנו דבר ולא פירשנו מפריה ורביה".
אי-אפשר לומר שמוטיב הקנאה במשה בולט במדרשים אלו. נהפוך הוא: המדרש הבא מלמד אותנו כי חז"ל לא ראו בדברי מרים לשון הרע, או דברים הבאים מכוונה רעה:
"בכך ידעה מרים ואמרה לאחיה ושניהם דברו בו, והרי דברים קל וחומר. ומה מרים שלא נתכוונה לדבר באחיה לגנאי אלא לשבח ולא למעט מפריה ורביה אלא לרבות ובאחיה הקטן ממנה ובינה לבין עצמה שנאמר וישמע ה' כך נענשה, המתכוון לדבר בחברו לגנאי ולא לשבח ולמעט מפריה ורביה ולא לרבות במי שגדול ממנו ולפני אחרים על אחת כמה וכמה, ועוד ק"ו..." (" ילקוט שמעוני תורה פרשת בהעלותך רמז תשלז ).
המדרש אינו יכול לגנות את משה ויתר על-כן את אלוהים, ולכן הוא מציג את הפרישות המינית, כפריווילגיה ייחודית למשה:
"אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע או כשם שאני [מדבר עם הנביאים] בחלום ובחזיון כך [אני] מדבר עם משה תלמוד לומר: לא כן עבדי משה. בכל ביתי נאמן הוא חוץ ממלאכי השרת ר' יוסי אומר אף ממלאכי השרת: פה אל פה אדבר בו, פה אל פה אמרתי לו לפרוש מן האשה." ("ספרי במדבר פרשת בהעלותך פיסקא קג)
בויארין טוען כי בעוד שבבבל היה מנהגם של תלמידי חכמים נשואים להעדר מביתם לתקופות ממושכות, אף שהיה שנוי במחלוקת, חכמי א"י דחו את הנורמה הזו, כפי שניתן לראות במדרשים התנאיים, המצויים בספרי במדבר, על פרשת האשה הכושית שלקח משה. יתר על-כן הוא כותב, כי המדרשים הנ"ל מהווים כתב אישום חריף כנגד המנהג הבבלי הזה (בויארין, עמ' 166). גם הדברים שלכאורה אומר האל למרים ואהרון מדגישים את טבעו היוצא דופן של מעשהו של משה.
לדעת שנהר עצמאותה של מרים, תעוזתה ויכולתה למרוד במוסכמות עולים מהסיפור בבמדבר יב, ומהמדרשים הנ"ל. מן הפרשה הזאת עולה דמותה של מרים כסמכות מוסרית המביעה ביקורת (שנהר, ע, זמן אשה, עמ' 58).
מרים אחות משה, מזדהה עם הסבל של אשתו ודואגת הן לשימור המשפחה והן לאינטרסים הנבואיים שלה ושל אהרון. אין היא מקבלת את טיעוני משה (שלא נאמרים בתורה) כי התרחקותו מאשתו נובעת מצורכי הנבואה, משום שעל נביאים אחרים, ובכלל זה עליה ועל אהרון לא נאסר לקיים יחסי אישות.
מרים חשדה במשה כי לא רצה עוד באשתו בגלל צבע עורה המייצג כיעור (מקראות גדולות, במדבר ל"ה, ע"ב). על כן מתוך סולידריות נשית ראויה להערצה מתקוממת מרים כנגד אחיה, גדול הנביאים (שנהר, עמ' 61).
שנהר מצביעה על מדרש שוביניסטי של חז"ל, המראה כי משה זילזל באחותו ובדברים שאמרה, ונפגע יותר משתיקתו של אהרון: "כך היה משה אומר, מרים שדיברה – כך היא דרכן של נשים, דברניות הן..." (ספרי במדבר, ק). בדרך זו, לדעת שנהר, מגמד המדרש, בניגוד למקרא, את דמותה של מרים ומחזק את הסטריאוטיפ הגברי כי נשים מטבען לוקות בדברנות יתר.
משה לא הגיב על דברי התלונה של מרים, אך תגובתו של אלוהים במקרא היתה קשה: הוא לא ענה על טענותיהם ביחס לאישה הכושית, אך הבהיר להם שמשה הוא במעמד אחר משאר הנביאים.
אלוהים מעניש את מרים ולא את אהרון, וזאת לדעת שנהר: "משום שהיא העזה לפרוץ את גבולות המגדר..." (שם, עמ' 63). "זכות הביקורת שמורה רק לגברים ולא לנשים". לדעת הספרי: "שניהם דיברו, אלא שמרים פתחה בדבר", ולכן האשם נתלה בה בלבד. שנהר מציינת כי פרשני הספרי שהרגישו בחוסר האיזון שבכך, קבעו שגם אהרון נצטרע, אך הצרעת סרה ממנו כאשר ה' סר מעל האוהל.
המקרא מספר על התלונה של מרים על שמשה לקח לו אשה כושית, על תשובתו של אלוהים כלפי מרים ואהרון, ועל העונש הקשה שהשית על מרים.
המדרש הארצישראלי הקדום, לעומת המקרא מפרש את דבריה של מרים כהתערבות לטובת ציפורה אשת משה, ומציג התנגדות לנישואין ללא חיי אישות, גם כאשר מדובר בנביא:
א. ותדבר מרים ואהרן במשה, מנין היתה מרים יודעת שפירש משה מפריה ורביה אלא שראתה את צפורה שאינה מתקשטת בתכשיטי נשים אמרה לה מה לך שאין את מתקשטת בתכשיטי נשים אמרה לה אין אחיך מקפיד בדבר. לכך ידעה מרים ואמרה לאחיה ושניהם דברו בו". (ספרי במדבר פרשת בהעלותך פיסקא צט)
ב. ...מאשתו, הלא גם בנו דבר (אלוהים) ולא פירשנו מדרך ארץ, ומנין היתה יודעת מרים שפירש משה מן האשה, רבי נתן אומר מרים היתה בצד צפורה כשאמרו למשה אלדד ומידד מתנבאים במחנה וכיון ששמעה צפורה אמרה: אוי להם לנשותיהם של אלו. ומאיזה זמן פירש משה מדרך ארץ? אלא בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה בסיני קודם מתן תורה שיקדש את העם ואמר להם לשלשת ימים אל תגשו אל אשה, פירשו הם מנשותיהם ופירש משה מאשתו, ואחר מתן תורה אמר ליה הקדוש ברוך הוא: לך אמור להם שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמוד עמדי (דברים ה) ואל תשוב לדרך ארץ, וכשאמרה צפורה אוי לנשותיהן של אלו הן נזקקין לנבואה שיהו פורשין מנשותיהם כמו שפירש בעלי הימני, ומשם ידעה מרים והגידה לאהרן". (מדרש תנחומא (ורשא) פרשת צו סימן יג ).
המדרש מפרש את שיחתם של מרים ואהרון בסיפור המקראי, שבה כזכור מרים היא הדוברת העיקרית, כביקורת על-כך שמשה נמנע מלקיים יחסי מין עם אשתו. ניכרת בו הזדהות עם מר גורלה של ציפורה, המזוהה ע"י המדרש כאשה הכושית. במדרש השני נשמעת הטענה כי הפרישות אינה נחוצה לתפקיד הנביא: " ויאמרו הרק במשה דיבר אלוהים, והלא אף עם האבות דבר הקדוש ברוך הוא ולא פירשו מפריה ורביה: הלא גם בנו דבר ולא פירשנו מפריה ורביה".
אי-אפשר לומר שמוטיב הקנאה במשה בולט במדרשים אלו. נהפוך הוא: המדרש הבא מלמד אותנו כי חז"ל לא ראו בדברי מרים לשון הרע, או דברים הבאים מכוונה רעה:
"בכך ידעה מרים ואמרה לאחיה ושניהם דברו בו, והרי דברים קל וחומר. ומה מרים שלא נתכוונה לדבר באחיה לגנאי אלא לשבח ולא למעט מפריה ורביה אלא לרבות ובאחיה הקטן ממנה ובינה לבין עצמה שנאמר וישמע ה' כך נענשה, המתכוון לדבר בחברו לגנאי ולא לשבח ולמעט מפריה ורביה ולא לרבות במי שגדול ממנו ולפני אחרים על אחת כמה וכמה, ועוד ק"ו..." (" ילקוט שמעוני תורה פרשת בהעלותך רמז תשלז ).
המדרש אינו יכול לגנות את משה ויתר על-כן את אלוהים, ולכן הוא מציג את הפרישות המינית, כפריווילגיה ייחודית למשה:
"אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע או כשם שאני [מדבר עם הנביאים] בחלום ובחזיון כך [אני] מדבר עם משה תלמוד לומר: לא כן עבדי משה. בכל ביתי נאמן הוא חוץ ממלאכי השרת ר' יוסי אומר אף ממלאכי השרת: פה אל פה אדבר בו, פה אל פה אמרתי לו לפרוש מן האשה." ("ספרי במדבר פרשת בהעלותך פיסקא קג)
בויארין טוען כי בעוד שבבבל היה מנהגם של תלמידי חכמים נשואים להעדר מביתם לתקופות ממושכות, אף שהיה שנוי במחלוקת, חכמי א"י דחו את הנורמה הזו, כפי שניתן לראות במדרשים התנאיים, המצויים בספרי במדבר, על פרשת האשה הכושית שלקח משה. יתר על-כן הוא כותב, כי המדרשים הנ"ל מהווים כתב אישום חריף כנגד המנהג הבבלי הזה (בויארין, עמ' 166). גם הדברים שלכאורה אומר האל למרים ואהרון מדגישים את טבעו היוצא דופן של מעשהו של משה.
לדעת שנהר עצמאותה של מרים, תעוזתה ויכולתה למרוד במוסכמות עולים מהסיפור בבמדבר יב, ומהמדרשים הנ"ל. מן הפרשה הזאת עולה דמותה של מרים כסמכות מוסרית המביעה ביקורת (שנהר, ע, זמן אשה, עמ' 58).
מרים אחות משה, מזדהה עם הסבל של אשתו ודואגת הן לשימור המשפחה והן לאינטרסים הנבואיים שלה ושל אהרון. אין היא מקבלת את טיעוני משה (שלא נאמרים בתורה) כי התרחקותו מאשתו נובעת מצורכי הנבואה, משום שעל נביאים אחרים, ובכלל זה עליה ועל אהרון לא נאסר לקיים יחסי אישות.
מרים חשדה במשה כי לא רצה עוד באשתו בגלל צבע עורה המייצג כיעור (מקראות גדולות, במדבר ל"ה, ע"ב). על כן מתוך סולידריות נשית ראויה להערצה מתקוממת מרים כנגד אחיה, גדול הנביאים (שנהר, עמ' 61).
שנהר מצביעה על מדרש שוביניסטי של חז"ל, המראה כי משה זילזל באחותו ובדברים שאמרה, ונפגע יותר משתיקתו של אהרון: "כך היה משה אומר, מרים שדיברה – כך היא דרכן של נשים, דברניות הן..." (ספרי במדבר, ק). בדרך זו, לדעת שנהר, מגמד המדרש, בניגוד למקרא, את דמותה של מרים ומחזק את הסטריאוטיפ הגברי כי נשים מטבען לוקות בדברנות יתר.
משה לא הגיב על דברי התלונה של מרים, אך תגובתו של אלוהים במקרא היתה קשה: הוא לא ענה על טענותיהם ביחס לאישה הכושית, אך הבהיר להם שמשה הוא במעמד אחר משאר הנביאים.
אלוהים מעניש את מרים ולא את אהרון, וזאת לדעת שנהר: "משום שהיא העזה לפרוץ את גבולות המגדר..." (שם, עמ' 63). "זכות הביקורת שמורה רק לגברים ולא לנשים". לדעת הספרי: "שניהם דיברו, אלא שמרים פתחה בדבר", ולכן האשם נתלה בה בלבד. שנהר מציינת כי פרשני הספרי שהרגישו בחוסר האיזון שבכך, קבעו שגם אהרון נצטרע, אך הצרעת סרה ממנו כאשר ה' סר מעל האוהל.
תגובות
0
אהבו
0
315
כתוב/י תגובה...
עריכת תגובה
השבה לתגובה
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
חנה ואלקנה
חנה ואלקנה – שני אנשים אצילים (שמואל, א, א)כבר כתבתי בכמה מקומות כי את הזוג הזה אני מעריץ, והם מגלמים בעיני...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות