העצים מה אנחנו לא יודעים עליהם?

וולבן היה בן חמש כאש ניסה לפרק ולהרכיב שעון, למרבה אכזבתו השעון חזר לצורתו המקורית , אך נשארו בחוץ שני ברגים שלא מצא להם מקום, כמובן השעון לא עבד. 

היום וולבן בן חמישים וחמש אך סקרנותו רק גברה ותשוקתו לדעת כיצד הדברים עובדים בטבע, לפני שיד אדם נגעה בהם. 

למד ייערנות ועבד שנים ארוכות בשירות היערות הלאומי של גרמניה. את הידע והתובנות שצבר בספרים ובכתבות שכתב, ספרו הראשון הפך לרב מכר ותורגם לשפות רבות, הגיע למסקנה שהטבע מורכב לאין ערוך משעון, כנראה אף פעם לא נבין את המורכבות בשלימותה.

בעבר סיפקו דגי הסלמון את החנקן לעצי היער ועזרו לו לצמ יחה טובה. אך בעשורים האחרונים לעצים יש מקור חדש בניגוד לאוויר הנקי בחלקה הצפוני של ארבה"ב  בקנדה ובמרכז אירופה, הוא מרק שחור של מזהמים, החנקן שנפלט לאוויר מכלי הרכב ומדישון חקלאי, הוא הרבה יותר ממה שהעצים זקוקים לו.

כאשר משאירים את העצים לנפשם הם אינם צומחים מהר, ביערות עתיקים שצמחו בלי התערבות אדם בילו את 200 השנים הראשונ ות של חייהם בצל אימותיהם.

ביערות מודרניים שבני אדם מנהלים, שתילי עצים גדלים בלי הצל של הוריהם, צומחים במהירות לגובה,ןמפתחים טבעת עצים עבות אפילו בלי תוספת של דשן חנקן, תאי העץ גדולים הרבה יוןתר ומכילים הרבה יותר אוויר, פגיעים לפטריות, ומרקיבים הרבה יותר מהר. 

וולקן חשב להציל את הטבע מפגעי החיים, הסיפור מתחיל בפארק יולוסטון בארה"ב שהוא חלק מהרי הרוקי, ב-1872 החלו להשמיד את הזאבים בגלל לחץ החוואים שחששו לעדריהם, רבים מהזאבים נורו או הורעלו, באמצע שנות ה-30 להקת הזאבים האחרונה נעלמה. אז החלה מפולת של האיזון האקולוגי, האדמה נותרה חשופה,שטפונות עונתיים סחפו עוד ועוד אדמה, המצב נמשך שבעה עשורים, רשות הפארק החלה להחזיר את הזאבים.

המדענים מכנים זאת מפל תזונתי. מה שוולבן יודע היום על העצים הוא לא למד בביה"ס לייערנות, בזמן עבודתי הבנתי בחיים הנסתרים של העצים, במסגרת עבודתי נדרשתי לבחון מאות עצים, הוא התחיל לשנות את השקפתו, לאחר שביקר בשווייץ, שם לא דיללו עצים, שם לא השתמשו בחומרי הדברה, ולא בציוד כבד, והעצים היו במצב הרבה יותר טוב.

העצים מחלקים ביניהם מים, חומרי מזון, מעבירים מידע על בצורת קריבה, על מחלה, או על התקפה של מזיקים, והעצים האחרים משנים את התנהגותם בהתאם להודעות.

וולבן עזב את משרתו, ב-2006 וניהל יער עתיק בגרמניה,  כפי שוולבן מתאר ומספר על העצים, הם ייצורים חברתיים, יש ביניהם יחסי חברות ואהבה בעלי רגש ואופי, משתדלים לא לפלוש למרחב של העץ השכן, ומתחלקים ביניהם באור השמש.

השורשים שלהם כל כך קשוחים, כאשר אחד מהם מת, בדרך כלל גם השני מת. הם צועקים כשפוצעים אותם, ומגישים עזרה זה לזה בעת מצוקה.

בכל יער קיים עץ "האם" המחובר ישירות למאות עצים אחרים ביער, מספק לצעירים רכיבי מזון .
וולבן מקווה שהסיורים שהוא עורך והספרים שהוא כותב יעוררו מודעות וסקרנות לחוכמה של הטבע,ולשמור עליו בצורה תקינה.

כעת אתם מבינים מדוע בוכה העץ כאשר כורתים אותו?