אולי יום יבוא...רותי גורן 29 בנובמבר 2013
29/11/13 | 17:37 תותינקה אולי יום יבוא
רותי גורן 29 בנובמבר, 2013
אולי יום יבוא קיץ גשום יהיה וקר
אולי יום יבוא חורף יחמם וילהט
נערה בבגד-ים וסנדלה רצועות
אולי יום יבוא ותינוק בן יומו
יקום על רגליו את פיו יפער
שפה לא לו על לשונו תידהר
אולי יום יבוא כל חולי כל דווי
מזור ימצא....ורון בכל פה
כל קב יבוטל - קיטע, פיסח
ירוצו חיש קל
אולי יום יבוא וזו התפילה
כל כהן כל אחמד יסבו בנחת
ואין יראה ובלי כל פחד
אבות אבותינו משפחה חלקנו
אתה ואני לדרך חדשה יצאנו.
שבוע
איך חולף לו ביעף שבועיום ועוד יום מבלי להרגישזכרון בי מיום ראשוןוהנה סוף שבוע הגיע חישזה לא כל כך מפריע ליאילו לא ההכרה -חולפים כך שנותינו...ומכסת ימינו שמראש נועדהכך הולכת אוזלתבקרוב ניראת...
לקריאת הפוסט
דילמה
כשאין לי - אני רוצהכשיש לי - אני שבעהגמורהמחפשת ללא לאותותרהאחר המידה המדויקת...
לקריאת הפוסט
בקבוקו של ניגון.
בקבוק שקוף וירקרק
כרסו עבה, צואר לו דק,
מלא עד תום בשמן
בבוקר יום של מחרת
מביט האיש אותו מילא
הן אמש..
עדיין הבקבוק ירוק..
בפאת שולחן
עומד ניכלם ומרוקן,
אינו כאמש.
ואיך נגרע זה...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
בכט בנובמבר החלה גם המלחמה שניכפתה עלינו על ידי מדינות ערב.
והשאלה שאנו צריכים לשאוך את עצמנו , האם אנו צריכים לציין את התאריך הזה כיום חג ?
אז לא ישבנו שני עמים זה לצד זה אלא שהצד האחרק הכריח אותנו להילחם על קיומנו ועל המדינה שטרם נולדה. דם רב נישפך מאז ה-כט בנובמבר המפורסם. דם שנישפך היות ולא רצו לשבת לצידנו אלא במקומנו. והיום אנו עדיין רוצים ומיחלים שנוכל לשבת זה לצד זה שני עמים.
האם יש בנו הרגשה של חג ביום הזה?