דמותך

רציתי לחצוב במצבת

האהבה הזאת צלם.

כדמותך וכלבבי

והנחתי.

בנסיגה לאחור,

עקב בצד אגודל.

למרחק שייראה בטוח.

לחכות,

להניח לרוחות המדבר

לכסות בחולות נודדים

את דמותך.

כך או כך,

בינתיים, מעצמו,

כבר נצרב לו

בחובי

איזה תחריט עדין.

עוד מעט

וייעלם לו גם

טעם כאב הצריבה.

בוקר,

אני פונה לדרכי.

השמש מאירה על האבנים

ואני רואה

רק מאובנים של דמותך

בכל הסלעים סביב.