שיר אהבה

בין שעת צהריים למנוחת ערביים

נגעת בגופי כשמש זהובת קרניים,

בצעד חרישי אתה התגנבת ללבבי,

מילותייך הרכות הן כצרי לנשמתי.

רוצה להביא לחייך שמחה וצבע,

שתרצה לשיר ולצחוק מכל גבע.

אהבה היא פרח שבלב מלבלב,

מביאה אושר לאדם ורצון להשתובב.

האהבה תחילתה באורך רוח וחום,

טהורה כמו השמש בשעות היום.

תחת כנפיה חוסות חברות ואחווה,

התחשבות בזולת, קבלה, נתינה ושלווה.

אתה נשמת האהבה אליה נכספתי,

ולמקרא שורותיך בגיל מייד התייצבתי.

אולי צריכים היינו לעבור ייסורים

כדי להעריך את הימים הנותרים.