המשך לפוסט של ניצה על עלילות שיינה והרב

אותה גברת שיינה מכובדת וחסודה, את חובה לבעלה נתנה במשורה אך הוא הצדיק לא ידע אישה אחרת כך שהוא היה בטוח שזאת המנה הרצוייה.

אך כמו בכל סיפור אגדה, אותו רב שולמן המכובד, בעל הזקן המלטף וידיו המבעירות אש בבשרה של אישה, עשה זאת גם עם אשתו של הנפח (שעיצב במתכת רותחת כל היום פרסות סוסים) ועם אשתו של העגלון (שנסע בדרכים והשאיר את אשתו לבדה ימים רבים) וגם עם אשתו של הגביר שלא מצא זמן איכות להיות עם אשתו המשועממת והבודדה.

באותו הבוקר הגיעה מיודעתנו, בדלת דפקה לפי אות שנתן לה הרב המכובד - שתי דפיקות, שריטה ושוב שתי דפיקות, ואבוי, הדלת לא נפתחה. תהתה מה כאן אירע? הרי היום הוא היום הקבוע, השעה הנכונה והרב בפעם הקודמת היה כה נרגש לפגישה שתהיה.

בעוד היא עומדת אובדת עצות, נפתחת הדלת ומי בפתח עומדת? אשת הגביר, והרב בקלילות מרפרף באצבעותיו ותלתל שובב משיב למקומו על פיאתה.

בעוד השלושה מסתכלים זה בזה בפליאה, מתקרבת גברת כבודה נוספת, הלו היא אשתו של העגלון שאך זה למסעו נסע. הסתכל הרב על שתי הנשים, והן עליו ונעלמו המילים.

בעוד הם עומדים כך שותקים ונבוכים, מי מתקרבת בצעדי תיפוף קלילים? הרי זאת אשת הנפח...

אך העלילה לא בזה הסתיימה כי אשתו של הרב, כלומר הרבנית שולמן מבית הכנסת הסמוך לבית הרב יצאה, אחרי רגעים גנובים עם השמש. כשראתה את הרב מוקף בנשים כבודות באמצע היום ובלי כל סיבה, התעלפה ועל המדרכה נפלה.

כעת נעבור לאשת הקצב שטעמיו של הרבי עימו, שלה לא נתן אף טובת הנאה. ומי שנכנס לחנותה, יחד עם שוק של פרה או חזה של עוף - שמע את סיפור העלילה, ובכל פעם שסיפרה אותו שיפצה ושיפדה...