חלק ראשון על סיפור אהבה לאישה הראשונה והשנייה
כמה שניסיתי לתמצת, הסיפור די ארוך למרות שהרבה פרטים נשכחו מזכרוני. אך כדי לספר את סיפור האהבה הזה אני חייבת להקדים ולכתוב את חלקו הראשון, ומבטיחה שבחלק שני הסיפור יזרום עם העלילה...
משברי זכרוני אפילו את שמו איני זוכרת. אך לשם הרי אין כל חשיבות כי האיש הוא הסיפור. אז אקרא לו בשם הרגיל: משה כהן.
העלילה שאני מספרת עליה כאן התרחשה לפני כמעט ארבעים שנה. הייתי כבת 23 ועבדתי אז במפעל מתכת שרוב עובדיו הם גברים. הנשים הבודדות עסקו בתפקידי מזכירות ופקידות ופועלות זוטרות במחלקת ההרכבה.
משה כהן היה גבר שבגברים. עבד מבוקר עד ליל ותפקידו היה כה נחוץ למפעל שמונית היתה מביאה אותו בבוקר ומחכה לו בערב עד שעזב את עמדתו ליד התנור החם, הר געש לוהט שבו היה מערבב את חלקי המתכת ושאר מרכיבים שמהם היו מייצרים את המוצרים המוגמרים.
באותה תקופה בתפקידי הייתי עוברת בין עמדות העבודה ורושמת את הפעולות והזמן בו ביצעו הפועלים וזאת לשם קביעת נורמות ופרמיות (זה מצחיק היום שכל עבודת הניירת מבוצעת תוך דקות בעזרת המחשב) ואז הייתי חוזרת לחדרי ומקלידה את הנתונים.
אהבתי להסתובב במפעל ולשוחח עם הפועלים (כאשר מנהלי העבודה לא היו בסביבה). וכך גם החלו השיחות עם משה כהן, וסיפור חייו אט אט נרקם מול עיני.
באותה תקופה משה כהן היה גבר כבן חמישים, פקידת השכר ריכלה לי בסוד שיש לו שתי נשים ו-7 ילדים, ושכרו גבוה אף משכר מנהל המפעל. הסקרנות כידוע עזה היא, ובסיבוב הרישום, משה כהן היה האחרון שאליו הגעתי, הוא עמד לבדו ליד התנור הענק, מזיע כולו, שחור מעשן ואבק וברגע שראה אותי היה יורד מהמדרגה שעליה עמד, ניקה את ידיו במטלית שמזמן ידעה צבעים אחרים, מתיישב על מעקה ומזמין אותי לשבת לידו.
לא סוד היה סיפור נישואיו לשתי הנשים (אך לא כולם ידעו את כל הפרטים ורב סרן שמועתי לחש ללא הרף וסיפר סיפורים), והוא אהב את שתיהן כאילו היו הן אחת. לראשונה נישא בהיותו בן עשרים, נולדה להם בת אחת ופסק רחמה מללדת עוד ילדים. הוא אותה אהב, אך הלשונות הרעות שרחשו בלי הרף, עשו שמות ביחסים ביניהם. האישה אהבה אותו מאד, אך הבינה שעדיף שתהיה עוד אישה שתביא לו בנים. והיא החלה במסע למצוא לגבר שלה עוד אישה.
הסקרנות אוכלת אותנו...