בוקר סגריר-למנגינת השיר "הטיול הגדול" מאת נעמי שמר
יצאנו בבוקר סגריר
לצעוד חמישה-עשר מטר
מן המעלית למכונית
החלקנו לתוך שלולית
שלולית טובענית.
זינקנו לאוטו
פתחנו מנעול
מנוע בקושי השמיע שיעול
וככה המשכנו ללכת
דוחפים מכונית סרבנית
בכביש הרטוב
במורד הרחוב.
המשכנו בקור הגובר
לדחוף מכונית משתרכת
פתאום נעתרה הגבירה
אך נקלענו לתוך שיירה
ארוכה ומרה,
ישר ראינו מבעד לחלון
נתיבי איילון שטופי שטפון,
וככה המשכנו לשבת
עם כל צרותינו כולן
ועם שיירה
ארוכה ומרה.
המשכנו לאורך הפקק
לזחול ארבעה קילומטר
הגשם הולך וחזק
אנחנו תקועים עוד בפקק
סבוך וענק.
שיחקנו שש-בש עם הנהגים השכנים
גמרנו לקרוא את כל העיתונים
וככה המשכנו לשבת
עם כל ידידינו כולם
בנתיבי איילון
שטופי שיטפון.
הגענו סוף-סוף למשרד
אחרי חוויה ממוטטת
התה כבר מזמן התקרר
ולא מיהרנו יותר
כבר כלום לא בוער.
אתגר סיפור ילדות - המסע שנסע בלעדיי
ילדים קטנים יושבים ברכבת, לא יודעים למה, נוסעים - לא יודעים לאן. ואני ביניהם,מוחים עיניהם הזולגות בשרוול חולצתם ומביטים בתמיהה במטפלות המלוות אותם ובחבריהם למסע,שגם אפיהם אדומים מבכי. הורים...
לקריאת הפוסט
השדים שלו והשדים שלה
השדים שלו
פגשו את השדים שלה,
נלפתו גוף אל גוף
ושפה אל שפה
בחיבוק עז
אוהב - חונק
כמו מתגוששים בזירה מרופדת
סדיני משי וכריות קטיפה.
לשונות אש נשלפו
ליחכו כל חלקה
ולא מצאושפה...
לקריאת הפוסט
יונים
יונים הומיות
כמו בשירים
מחרבנות לי על הכביסה
אני מגרשת אותן במטאטא,
אין לי זמן לשירים עכשיו...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
אם כי מוזר שזה חיוך וירטואלי. התרגלתי לראות חיוך על פני קהל שיושב מולי : תלמידים, מורים, חברים, משפחה. נו ,טוב, צריך לזרום עם הטכנולוגיה,אחרת אצטרך לדבר עם הקירות או עם הכלבה הקטנה שלי.
תודה שאתה דואג לשלומי, תנוח דעתך, אני כבר לא נוהגת, לאחר שנפטר בעלי מסרתי את המכונית לידי הבן הצעיר שלי כדי שלא ינהג באופנוע.
יום טוב