לכל איש יש מחיר....
יום אחד, בשנת 1974, נחפז אזרח רומני להגיע לנמל התעופה בציריך כדי לתפוס טיסה לבוקרשט. מרוב חיפזון הוא שכח במסעדה את המזוודה הקטנה שלו, שאותה קיבל ממכר ותיק, היו בה מיליון דולרים במזומן.
אותו איש היה גיאורגה מרקו, קצין בכיר בשירות הביון הרומני, ה"סקוריטטה."
התשלום היה עבור עלייתם של אלפי יהודים מרומניה.
לצידו היה חבר ישראלי בשם שייקה דן, שניהל את העלייה החשאית מרומניה במשך עשרות שנים.
סוכנים שוויצרים, שעקבו אחר השניים, מצאו את המזוודה, איתרו את מרקו בנמל התעופה והחזירו לו אותה - אבל המשטרה הכריזה עליו ועל דן כעל אישיות בלתי רצויה.
זהו רק אחד הסיפורים המרתקים בסרט החדש "יהודים למכירה" של במאי הקולנוע הרומני ראדו גבראה (75), שחושף לראשונה שיתוף פעולה יחיד במינו בין ציונים לקומוניסטים להצלת יהודים מרומניה שמעבר למסך הברזל.
הסרט הוקרן ב - 6 באוקטובר בפסטיבל "עין יהודית" באשקלון, וגבראה יהיה אורח הכבוד.
כשגבראה היה ילד בבוקרשט, בימי מלחמת העולם השנייה, חבריו הטובים היו יהודים.
כך היה גם שנים מאוחר יותר, כשלמד באקדמיה לקולנוע ולתיאטרון בבוקרשט.
"רוב החברים עזבו את רומניה," הוא מספר, "ונמכרו לישראל."
הקהילה היהודית ברומניה היתה השנייה בגודלה באירופה, כ - 350 אלף מבניה שרדו את השואה.
למרות העוינות ההדדית, עשתה ישראל מאמצים רבים כדי להגיע להסכם עם רומניה הקומוניסטית שיאפשר להם לעלות.
זה התחיל בליל חג המולד בדצמבר 1947 כשנציג של המוסד לעלייה ב' ברומניה הגיע לגשר שעל נהר הדנובה בעיר ג'ורג'יו, שבה עבר הגבול עם בולגריה.
שלטונות רומניה דרשו מכל עולה "דמי יציאה" בסכום עתק, וביקשו לראות את אישור התשלום לפני שיאפשרו לעולים לחצות את הגשר, אבל לנציגי המוסד לא היו אישורים כאלה.
"הבנקים היו סגורים באותו יום," מספר ד"ר שלמה ליבוביץ'-ליש (87), שהיה עוזרו של שייקה דן והוא "המוהיקן האחרון" של העלייה החשאית.
"מי שהציל את העולים היה יהודי רומני אמיד, ליאון יצקר, הוא החזיק כחוק מטבע זר שקיבל ממכירת יהלומים של אשתו, ושילם לבנק הלאומי את דמי הכופר, אבל לא ניתנה לו קבלה.
למרבה המזל, יצקר הכיר אישית את נגיד הבנק המרכזי והתקשר אליו.
הנגיד פתח את שערי הבנק למרות החג ואיש העסקים הישראלי אפרים אילין הצליח לשכנע כמה פקידים לעזוב את המשפחות ולבוא לבנק.
הם קיבלו את שלהם ושמו את 15 החותמות." אלף יהודים יצאו לארץ ישראל בשתי אוניות משא, "עצמאות" ו"קיבוץ גלויות," שנקנו במיוחד והוסבו לאוניות נוסעים.
"ברומניה היה אז מחסור בדירות ובמשרות לאקדמאים צעירים," אומר ליבוביץ'-ליש , יציאת היהודים היתה אמורה לסייע בפתרון. אף יהודי לא עזב בלי תמורה, הסיכומים היו בעל פה והתשלום נעשה במזומן.
הרומנים לא התביישו למכור את האזרחים שלהם, אבל חששו שפרסום הפרשה יפגע בשמם הטוב. שייקה דן עצמו עלה לארץ בשנות , ה-30, התגייס לצבא הבריטי והוצנח ברומניה ב-1944 כדי לארגן את המעפילים היהודים.
בתום מלחמת העצמאות מונה לארגן את העלייה מרומניה מטעם המוסד, אבל רשמית עבד עבור לשכת הקשר של משרד החוץ בתל אביב, שהיתה כפופה ישירות לראש הממשלה. הוא ניהל את המו"מ בבוקרשט וגייס לשם כך את אילין, שסייע ברכישת נשק ואספקה. הרומנים דרשו "דמי יציאה" על כל יהודי, ישראל הסכימה ואילין הבטיח להם גם ציוד לקידוח נפט - למרות האמברגו שהמערב הטיל על רומניה. הרומנים לא האמינו לו, אבל כשציוד הקידוח הגיע בתחילת ,1949 הם נתנו אור ירוק לעלייה. לא רק הרומנים עשו כסף טוב ממכירת היהודים.
הנרי יעקובר, יהודי בריטי ממוצא רומני, שייבא לבריטניה סחורות מרומניה ועמד על סף פשיטת רגל, פנה ליהודים ממערב אירופה ומישראל והציע להשיג לקרוביהם אישורי הגירה בתשלום. "האנשים האלה רצו להחזיר את התשלום, והחלו לעבוד כסוכני משנה שלו," אומר ליבוביץ'-ליש.
"במשך שש שנים סידר יעקובר למאות יהודים לעלות, אבל הוא הפריע לעלייה, כי הסכומים שאנשיו נהגו לשלם היו גבוהים בהרבה ממה שישראל יכלה לשלם."
הרומנים ניצלו את מכירת היהודים בכל מיני דרכים. פעם, בתמורה לעלייתן של 500 משפחות, הקימה ישראל חוות ממוכנות לגידול תרנגולות על קרקע של משרד הפנים בבוקרשט.
ההצלחה הביאה להקמת חמש חוות נוספות, לגידול תרנגולי הודו, כבשים, פרות וגם חזירים, במימון המוסד ובתמורה לעליית יהודים נוספים. ב-1964- הפך משרד הפנים ליצואן הבשר הגדול ברומניה.
שנה לאחר מכן דרשו הרומנים מישראל שתדאג לאספקת חזירונים מדנמרק, שבשרם נחשב טעים במיוחד.
העיתונאית הרומנייה אמיליה סרצ'ן, שחקרה את הפרשה, מספרת כי "במשך שבע שנים הבריחו סוכנים ישראלים אלפי חזירונים שהורדמו מראש, דרך כל אירופה, במשאיות חתומות ובמכוניות דיפלומטיות." שלטונות רומניה דרשו בתמורה ליהודים שישראל תלווה להם עשרות מיליוני דולרים בריבית נמוכה מאוד. באחת הפעמים הם אף קיבלו הלוואה מבנק גרמני, כשישראל משלמת את הריבית.
הסרט חושף כי ממשלת ישראל אילצה את חברת "צים" לרכוש ספינות מרומניה, למרות איכותן הירודה, ועזרה לקדם את האינטרסים של רומניה בוושינגטון - הכל תמורת שחרור יהודים. "רומניה זכתה למעמד של מדינת סחר מועדפת, אבל שוב ושוב לא עמדה בהסכמים," אומר ליבוביץ'-ליש. "הסובייטים קבעו אם שערי העלייה מרומניה ייפתחו או ייסגרו," אומרת סרצ'ן. במשך שש שנים הם היו סגורים כמעט לחלוטין, אבל 1958-ב נפוצה השמועה בקרב יהודי רומניה ששערי העלייה נפתחים שנית.
המונים התייצבו בחזית משרד הפנים במרכז בוקרשט כדי לתפוס מקום בקבלת הקהל. התור, שהגיע לאורך של קילומטר, גרם מבוכה רבה לשלטונות, והם שלחו שוטרים כדי להעביר את הממתינים לרחוב צדדי. מאוקטובר 1958 ועד מארס 1959 נרשמו לעלייה 130 אלף יהודים. "ראש הממשלה יון גאורגה מאורר והנשיא פטרו גרוזה נדהמו מכך," מספר ליבוביץ ליש-'. "בפגישתם עם הרב משה רוזן הם שאלו אותו: 'מה כבר עשינו ליהודים שהם רוצים לעזוב'? הרב הזכיר שהיהודים מתפללים תמיד לציון."
מ1965- ועד 1989 שלט אדם אחד בעליית היהודים, ואף דאג להרוויח מכך אישית: הרודן הרומני ניקולאי צ'אושסקו.
הוא מיסד את הסחר ביהודים וגם הפריש לעצמו עמלה, אבל רצה להסתיר את העלייה כדי לא לפגוע בתדמית ארצו ובתדמיתו שלו עצמו. לכן התעקשו הרומנים לקבל תשלום מזומן בדולרים: אקדמאי יהודי "עלה" 3,000 דולרים, סטודנט ,1,700 פועל 600 ומובטל או ילד 497 - דולרים. "לפעמים היינו פודים באירופה צ'קים של הסוכנות היהודית ומשלמים להם במזומן," מספר ליבוביץ'-ליש. חלק מהכסף הועבר לחשבונות סודיים בשווייץ, אבל ישראל ורומניה לא הוזכרו בהעברות הבנקאיות הללו. ככל שהמשבר הכלכלי ברומניה החריף, העלו הרומנים את "מחיר" היהודים.
בכל פעם שהרומנים לא עמדו בהסכם ועיכבו את העלייה, נהגה ממשלת ישראל לאיים עליהם כי תפרסם את הסחר ביהודים.
בשנותיו האחרונות בשלטון סיכם צ'אושסקו עם ישראל שגם יהודי בריה"מ יוטסו לארץ דרך רומניה, תמורת תשלום.
הבמאי גבראה מספר כי עד ימיו האחרונים היה צ'אושסקו מברר מדי פעם "כמה כסף נכנס מהיהודים."
"שבועיים לפני שהודח, צ'אושסקו קיבל את דו"ח ההכנסות האחרון. בסך הכל, לאורך השנים, הכניסה מכירת היהודים לרומניה מאות מיליוני דולרים. חלקם נעלמו בבנקים בשווייץ."
הגיע במייל.
גם את יהודי עירק רכשו בכסף טוב. ההסכם עם עירק היה שהיהודים יעזבו את עירק וישאירו מאחוריהם את רכושם.
יהיה מענין וישלים את התמונה לגבי רומניה ועירק.