דידי מנוסי כותב לרב אורי זוהר

איני מתפלמס ואינני מלין

אם אדם בביתו מניח תפילין משגיח כשרות,

ושומר שבתו בדגש מיוחד ומפורש – בביתו !!!

אך הרעש הזה על האושר הרב

השמור אך ורק לנושאי תואר ?רב?

ושטיפת המוחות כמיסיון ויריד

אותי זה מבחיל ואותי זה ממריד

ומבחיל שבעתיים לראות חילונים הצצים ללקק לטלית וזקנים

וללחוש, שגם הם שואפים לשלווה

ואולי יום אחד יצטרפו לישיבה .

בשבילי רבי זוהר ,

פסולה כל מצווה אם אפרים שלך משתמט מצבא

ואומר תהילים במיטב הסגנון

בשעה שילדי נשרפים בלבנון .

בשבילי רבי זוהר

אינך בעל נס אלא סתם אם תסלח,

פרזיט מתפרנס ממיסי הכבדים

שזורמים בלי כבוד בצורת תקציבים וסחיטות לישיבות .

הגעת לאושר אומרים לי כולם

אך האושר הזה גם בברוקלין קיים

והיה גם בוילנא וקראקוב שנים בטרם הפכו לאודים עשנים .

והייתי מוסיף ואומר ברצינות

שאתה ודומיך הורסי ציונות

שהכניסה בין דת למדינה מחיצה

וביקשה עם חדש לא גולה בארצה .

אך כשאריק שר ?כשהלכת חבר?

אני מצטרף לפזמון החוזר הלכת בלי שוב,

רצונך הוא כבודך

לכולנו היום טוב יותר בלעדך...

ותוספת – לאקטואליה הנוכחית :

דנים בקומבינה של גיוס חרדים

רק בהגיעם לגיל שלוש ועשרים;

כדי שבינתיים יספיקו להוליד ילדים

ולקבל גמול חודשי של חמשת אלפים...

מנגד, מקצצים בתקציבי שיקום נכי צה"ל,

ע?ם ישראל ! אל תתנו ידכם לזה ה?מ??ע?ל ...

הגיע הזמן לדפוק על השולחן,

להרים קול לתבוע שוויון זכויות,

ומנגד גם חובות – לכל !!!

הגיע במייל