לאחר גיל הפרישה. לילי ועולם הפסיפס. ביקור אומנותי
כתבה, ערכה וצילמה: לאה פופר- מדריכת טיולי אומנות
הדרך ללילי עוברת ליד המזגגה
קיבוץ נחשולים שומר על גבולותיו בשער חשמלי. יש לרדת מהמכונית ללחוץ על הפעמון ולהגיד את מילת הקסם "אני למזגגה". השער הכבד ניפתח ואנחנו נכנסים לחניון בית ההארחה של הקיבוץ הממוקם ממש על שפת המים. עוברים ליד מבנה לבנים מחופה רעפים השולט על סביבתו וידע ימים טובים וטובים פחות מאלו של היום. זהו מבנה המזגגה. חזון היזמות הכלכלי של הברון רוטשילד לייצור בקבוקי יין לייצוא היין המקומי שהבשיל בכרמי הברון בראשון לציון ובזיכרון יעקב.
בכל פעם שאני עוברת את המבנה אני רואה לפני את פניהם של דיזנגוף ואשתו צינה ברנר רגע לפני עזיבתה את המקום עם ביתם הקטנה לפריס. שם נפטרה התינוקת . האם מעולם לא חזרה לעצמה. לבני הזוג אשר ניהלו לימים את העיר תל אביב לא היו ילדים וזיכרון המזגגה העיב על חייהם. (על סיפורה של המזגגה ראו את המאמר: המזגגה סיפור היוזמה הכלכלית והזכוכית הסרבנית)
אנחנו הולכים לבקר בביתם של ישרא (ישראל) ולילי הירשברג. ישרא איש גדול נדיב, ניהל את המזגגה במשך שנים רבות והיה אחראי לביצוע פרויקט קירוי הגג. כמו גם לפריטים רבים אשר גילה בעשרות צלילות שביצע בחוף דור עם משלחות חקר . ולילי שהלכה לצידו פרשה לגמלאות וגילתה את עולם הפסיפס.
למאמר המלא:
לילי של המוזאיקה. אמנות גיל הפרישה
בפורום מטיילים יש לפרסם כמובן וחשוב לפרסם, אך זה יורד לארכיון ולא ימצא מרוב חומרים.
כאן כל ששלך מרוכז ובהישג יד.