שאלתו של פרח ההיביסקוס

איך הפרפרים הקטנים,המתוקים האלה

אחרי הסערה,

מעופפים באלפיהם,

בדיבשה מתוקה אל פי,

במעוף כה מתוק וניפלא.

ואני,כותרתי,איך יודעת

להרוותם,

רק אותם,

את הצוף

אותו יונקים הם לרוויה,

ללא לאות

שוב ושוב.

פרפרים רבי-גוונים,

מה רואים בי השובבים?

ואני-איני מדיפה ניחוח-בשמים

כמו הוורד או הנרקיסים

שזה עתה נבטו,

ןהנה גם כמה עלי כותרת שלי

היו לסתיו,יבשו.

אך הפרפר הניפלא הזה

לוחש לי

שאני זוהרת.

הוא חובב לי את השיפה והעצה

ואת כל עלי הכותרת.

עבורו,עמוד העלי שלי-כמו עכשיו נוצר,

כך בפרוש לי אמר.

והוא עצמו-כה יפה

במינעד כנפיו.

לוא אני הפרפר

והוא הפרח-הייתי עפה

רק אליו.