מעשיה או סיפור בהמשכים

מי מאיתנו לא אוהב לקרוא אגדות או מעשיות?
רובן מתחילות במשפטים 'היה היה פעם אחת...', ועוד.
ואני מכירה אשה אחת שלפני שנים רבות יצאה למסע של חייה. אמנם מתוך בחירה מאוחרת, אבל היא הייתה ועודנה קברניטה של הטיסה לחייה המורכבים.
היא החליפה מסלולים רבים במסע הזה: פעם מרתון מסלול מכשולים, ניסוי ותהייה ואף תעייה...
כמו אברהם בפרשת 'לך לך' היא יצאה לדרך הארוכה והמייסרת שניצבה לפניה.
לא הרימה ידיים, התאמצה, המטרות היו מרצדות לפניה כל הזמן וכשנתקלה בקשיים היושב במרומים כמו במריונטה הפעיל את האנשים הטובים שהושיטו לה יד ועודדו אותה להמשיך במסע.
והימים הם ימי קפיטליזם דורסני. מכל עבר נשמעות קריאות לצדק, לשוויון, להתחשבות.
אותה אשה כביכול שייכת למעמד הביניים, מקצוע נערץ ונחשב, משכורת כביכול מכובדת. וילדיה?? ילדיה עשירים בהשכלה ובחינוך נאות. ואשה זו יצאה למסע של צמיחה. אולם מסע זה טמן בתוכו מכשולים לא צפויים...
למרות זאת היא התעקשה להכניס וליצוק לחייה תוכן ומשמעות. היא ייחסה חשיבות לתרבות, ערכים, אמונה ולא גלגלה אחריות לסובבים אותה. וכשנתקלה במכשול כלכלי וחכתה לא העלתה מספיק דגים כדי לפרנס את ילדיה, אנשים אצילים ורחבי לב בחפץ לב הושיטו לה "דגים" בטעמים ובאופנים שונים. וכך יכלה היא להתקדם הלאה ולעמוד במבחנים, בסמינריונים המעשיים שנקרו בדרכה.
הסובבים אותה חושבים שהיא אשה אמיצה. ואכן במסע המפותל של חייה, בטיסת חייה, היא מנסה לשמור על שיווי משקל. היא מתמודדת בשקט, בדממה. הס, פן ידעו הסובבים אותה כי קשה לה. אסור להפגין חולשה. עליה לעמוד בציפיות. אותה אשה חיה בבדידות המגנה ושומרת עליה, אוטמת את החומה המקיפה אותה. וכך זעקתה לא נשמעת...

הספרים, האופטימיות, האמונה והתפילות שהמציאה מחזקות אותה. יש לה סבלנות, אורך רוח לסבול. וכעת כשקברניטי המדינה משדרים "יושר צדקני" היא מתאמצת לחיות בכבוד, למרות הקשיים שהתבטאו בתחום הרגשי והכלכלי, וכשהדגים שהעלתה בחכתה היו מלוחים וכחושים לא היססה להחליף חכה ולעסוק במלאכה שלא תואמת את כישוריה.
המגב, הדלי, המטלית וחומרי הניקוי שימשו אותה במשרה החדשה. מעסיקיה החדשים היו אדיבים, סבלניים והפגינו הערכה. היא קצרה שבחים ומחמאות על אופי ותוצאות עבודתה. אולם משרה זו התישה אותה. השיפוצים הבריאותיים שהחלה בהם לפני זמן מה החלו להיסדק ויש צורך לתקנם שוב. אולם אין זמן לכך, הלחץ היומיומי הרגשי ובמיוחד הכלכלי נותן את אותותיו.

ובצר לה כשהייתה בעמדת הנחיתות התירה לנחש הריבית להכיש אותה. ותוצאות ההכשה חנוקות ומלחיצות. בלית ברירה ובעיניים פקוחות עשתה זאת. לא בפזיזות חלילה!
המצוקה גרמה לכך ועתה היא משועבדת, היא יצאה לחופשי וביערה את החמץ מחייה.
ועתה, הבושה והכלימה מהבהבות כמו רמזור בכל צעד שהיא פוסעת והחרפה מנצנצת מול עיניה כל הזמן. וכמו אווז שמנער כל הזמן את נוצותיו מן המים היא רוצה לנער ולהתנער מהקשיים. אך הם דבוקים אליה וגורמים לה למחנק. והיא עייפה ותשושה, אך אינה מרימה ידיים לתבוסה. אירועי וחובות העבר הזינו את ההווה שלה, למרות אי הצדק.
לא הייתה לה ברירה.
גם חכמינו קבעו ואמרו "שהגלגל חוזר הוא בעולם" גם אותה אשה בחייה חוותה זאת. היא ידעה תקופות נעימות ואופטימיות בחייה.
אולם מה קרה לגלגל? הוא ממאן להתגלגל ויש צורך להחליפו או לתקנו, והתיקון אורך זמן רב מאוד...
וכעת יש לה הרהורים שהגורל סידר את חייה בצד החרוך של העוגה.

אל תטעו ואל תטילו ספק, אותה אשה מסורה לעבודתה ומשקיעה בה את כל מרצה בהתלהבות ובמסירות, ילדיה הם כל עולמה, עדיין מתהלכת בקומה זקופה, צבעי המדים שלה והחיוך אופפים אותה. אך עיניה משדרות עצבות, לאות, תוגה ועייפות גדולה.
היא רוצה לעצור מעט ולנוח. אותה אשה כמו אברהם אבינו לא עמדה בחיבוק ידיים ונקטה מהלכים בחייה. שינתה הרגלים ושעשתה מהפך. היא לא נתנה לעצב, לקשיים ולמכאוב להכריע אותה. היא יצאה למסע חיים ונטלה אחריות על חייה. ממש כמו אברהם ב"לך לך" וזאת למרות הקושי והסבל. ואנשים טובים, מלאכים אנושיים רחומי לב ואצילי נפש הושיטו לה יד, עודדו אותה, תמכו בה ככל שיכלו. אך עתה כוחה תש. אפילו לנוח אין לה כוח.
מה עלי לומר לה?? היא עדיין לוגמת מחצי הכוס המלאה...
האם יש סיום למעשייה זו? או שזה סוג של סיפור בהמשכים?...

אסתר יעקובי.