***דוד המלך***

דוד,חריזה מאד יפה ועשירה.גם חוש הומור כאן לא חסר.למשה,כבר מזמן העם מפריד בין חייו האישיים של המנהיג להשגיו עבור כלל העם.(ראה משה דיין,ראה אריק שרון,ראה גורודיש).לפני דוד המלך העם היה מפולג לשבטים,כמו המלך ארתור באנגליה,,דוד אחד את השבטים.גם עלידי שעזב את חברון כבירת יהודה ובחר בירושלים כבירת ישראל,עלבסיס שהיא נימצאת בין בנימין,שטען לכתר(בעיקבות מלכות שאול)ויהודה(שהוא השבט של דוד).הכיבושים והאירגון של דוד,הם שאיפשרו את הממלכה העשירה והגדולה של שלמה.למה אינו הבן ההוא של בת שבע ודוד.הבו ההוא ניפטר,שלמה הוא הבן שנולד אחרי נישואיו של דוד עם בת שבע כדת.

מותו של הבן היה עונש לדוד.את בת שבע לא הביאו לדוד.היא התרחצה על הגג ודוד חשק בה.הוא עשה מעשה גועלי מאד.אוריה לא הגיע לבית דוד.להיפך,אחרי שנודע לדוד שבת שבע בהריון,הוא שקרא לאוריה שילך הביתה כדי שיחשוב שאשתו בהריון ממנו.אבל אוריה שמע את הרכילות ולא רצה לבוא לאשתו הביתה,אז דוד ציוה על יואב ,שר צבאו.להציב את אוריה ממש מול היורים,שם מותו יהיה בטוח.אכן,מבחינה אישית,היה זה מעשה נורא.אבל תועלתו של דוד כמלך לעם ולישאל ככלל היתה גדולה מאד.

אילו כך היו מלמדים תנ"ך בבית ספר היה זה המקצוע המבוקש ביותר. לא חשוב דיקדוקי הלשון או העובדות. העיקר הנושא והתוכן ואת זה הבאת בצורה היתולית ויפה .גיגית,גג, מלחמה,משפט שדה. אלו פרטים חשובים שאפשר להתפלפל בהם(למה רחצה בת שבע בגיגית על הגג ולא בחדר -על כך אפשר גם כן להתפלפל)

לא כיבושי דוד וארגונו אפשרו את מלכות שלמה, אלא מין אתנחתה גלובלית, שהופרה רק כאשר פרעה שושנק (שישק במקרא) עלה על יהודה.
אגב, לדעת חוקרים רבים האמור על מפעלות שלמה יש ליחסו במקרים רבים למלכים מאוחרים יותר, כאחאב. אל תשכחי שבין מלכות שלמה לבין העלאת הדברים על הכתב חלפו מאות שנים.

נכון ששישק היה בשלום עם שלמה בעת שילטונו,הוא אפילו השיא לו את בתו לאשה.בת פרעה היתה אחת מהנשים החשובות של שלמה.אבל הוא נשא גם נשים שהיו קרובות לבני בריתו האחרים.באמת בזמנו של שלמה היה שלום בארץ,אבל דוד הביא לרגיעה זו.נכון שהדברים נכתבו מאוחר יותר(אם כי היה גם שפן הסופר שכתב דברים בו בזמן)אבל האם מצאת הוכחות לכך שדברים חשובים שמיחסים לשלמה,נעשו בעצם בתקופת אחאב?אם כן,אשמח לקרוא .לא דעות,אלא מקורות.יופי להחליף איתך דעות.

התנ"ך איננו מסמך היסטורי, אלא ספרות תיאולוגית וההיסטוריה המסופרת בו נועדה לשרת את הרעיון שהמלך שעשה את הטוב בעיני ה' הצליח ומי שעשה את הרע - נכשל ושועבד. וידיעות היסטוריות שאינן משרתות את ה אידיאל הזה פשוט צונזרו ולא הוכנסו לתנ"ך. כך, למשל, קרב קרקר בשנת 853 לפני הספירה, שוב ברית בראשות אחאב הישראלי ובעל בריתו! בן הדד הארמי הצליחה לבלום את האימפריה האשורית. זה כמובן לא נכנס לתנ"ך כי אחאב היה "חוטא". מפעל ההשקיה במגידו הוא של אחאב, לא של שלמה.