שיר הלל למילה
שלפתי מחשבה מתוך מגירה,
הוצאתי אותה לאיורור מהשיגרה,
שייפתי, צבעתי, עיצבתי צורה,
וכלאתי אותה בתוך מאורה.
בלאט יצאה ההיא והציצה,
את ההרהור כפצצה הפיצה,
ניצלה את הסדק בפירצה,
ולפתע בכוח המילה התפרצה.
את ההמולה היא ניצלה,
הסתחררה לה בעוז ובגילה,
מצחקקת בחיוב וגם בשלילה,
וחורצת גורלות ביום ובלילה.
מפחידה באופן ההתבטאות והבוטות,
מאירה עינים מבורות בלהיטות,
מסבירה פנים לאחדים מהקוראים,
ומענישה כאלה שאינם מבחינים.
זה שיר הלל למילה הכתובה,
אשר בכל עת היא אהובה,
לעיתים היא חמקנית וללא תשובה,
ולפרקים מלאת חום ואהבה.
כמובן שהכל סובייקטיבי בעיני הקורא/ת או השומע/ת את המילים ..
והנה באת גם את בקהלם.
ועשית זאת היטב.