השלט
הלכו שני חברים ברחוב מרכזי וראו מתקין שלטים לפני אחת החנויות החדשות שנפתחות חדשות לבקרים.
העניין משך את תשומת ליבם ולכן החלו לשוחח בנחיצות הפירסום הזה לבתי העסק השונים. טען האחד שהדבר נחוץ ומודיע לקהל החולף על אופיו של העסק ומה יש לו להציע, טען השני שהעניין מיותר ולחיזוק דעתו הצביע על שלט שנראה מספר חנויות לפניהם ובו היה רשום באותיות מאירות עיניים : כאן מוכרים דגים. וכי מה מוזר בשלט הזה ? שאל הראשון, תבין, אמר השני : המילה כאן מיותרת. הרי ברור שכאן בחנות הזאת מוכרים ולא באחרת. המשיכו להתקדם ואז הוסיף ואמר : גם המילה מוכרים מיותרת. הרי ברור שלא קונים דגים בחנות אלא מוכרים אותם. כשהיו החברים ממש בקרבת מקום לחנות הוסיף : לדעתי המילה דגים גם מיותרת ! נו באמת...התפרץ הראשון, מה זאת אומרת הרי מחקת את כל השלט. נכון השיב לו חברו....הרי מרגישים בריח המסריח של הדגים בכל הרחוב בשביל מה צריך שלט ??
הרהורים
הרהורים
ימים שעוברים נאספים לחודשים ושנים, זכור לי היטב את שחגגנו לאבי את גילו
וכעת כשהגעתי אנוכי לגילו,...
לקריאת הפוסט
אהובה שלי אנחנו נפרדים לצמיתות
הייתה נאמנות אמיצה בין שנינו, עשרות שנים ליוונו האחד את השני, השתתפת בכל חוויותי הלכת איתי באש ובמים, לא דיברנו אבל תמיד ידעת איך להתיחס למצבי רוחי.גם אני לא הזנחתי אותך לקחתיך עימי לכל מקום היית...
לקריאת הפוסט
ספירת מלאי זמנית
בן שישים לזקנה, בן שבעים לשיבה. בן שמונים לגבורה. בן תשעים לשוח, בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מהעולם."ילדות נערות בגרות צבא וזהו, החיים עצמם, ומה עכשיו ? יצאתי לעצמאות אישית והתחלתי לפרנס את עצמי...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
תלך ישר אמרו לו עד שתראה שלט של קומקום.
כשהגיע שאל את המוהל למה בחר בקומקום כשלט,
- ומה רצית שאתלה, שאל המוהל.
שושנה בתי היקרה, מזה חדשים רבים אמך ואני ממך לא שמענו אף מילה, אנו לך דואגים ומבקשים בכל לשון של בקשה שתעני לנו בחזרה. את הרי יודעת שאמך בכל יום שישי אופה לכבוד בואך המשוער עוגה, ואת לא מגיעה, ומה נעשה עם כל העוגות? בדאגה רבה ממני אביך עמנואל.
סיים לכתוב, פקיד הדואר ספר המילים ואמר: זה יעלה לך מאה ועשרים. מדוע כה הרבה שאל האב, הרי יכולתי כבר לנסוע אליה ולהביא לה עוגה במחצית המחיר.
צ?מ?צ?ם במילים אמר הפקיד
והאב התחיל למחוק מילים כדי להוזיל. עד שבסופו של דבר נשארה לו המילה "עוגה". ושושנה כידוע חובבת עוגות מושבעת, בעיקר עם קצפת וקרם שוקולד.
שמח וטוב לב חזר האב לביתו אל אשתו ואמר לה - מברק שלחתי ואל תדאגי שושנה תבוא...
רואה שיש עוד הרבה לקוחות ועונה:"בעוד שעתיים". "טוב", עונה האיש ויוצא החוצה. למחרת שוב נכנס האיש למספרה ושואל את הספר: "מתי תוכל לספר אותי?"
הספר בודק את השטח ועונה: "בעוד שעה וחצי". האיש שוב יוצא אך לא חוזר. כך היה כל יום במשך חודש. יום אחד אומר הספר לחבר שלו: "האיש הזה נורא
מוזר. כל יום הוא מגיע, שואל מתי אני פנוי
ואחרי שהוא שומע את התשובה,
הוא לא חוזר. אתה מוכן לעקוב אחריו?".
אחרי שעה חוזר החבר מתפקע מצחוק.
שואל הספר: "נו לאן הוא הלך?".
עונה החבר: "לאשתך".