צוף
תל אביב שנת 1950 אני בכיתה א'. ט'ו בשבט חג הספר. כל תלמיד
קיבל מידי המורה דינה את ספרו הראשון. באותו חורף ירד שלג בעירי. פעם ראשונה ואחרונה.
פעם בשבוע בחוזרי מבית הספר "אחד העם" עצרתי בקיוסק שניצב על אי תנועה ברחוב יהודה הלוי וביקשתי צוף. צפיתי בשקיקה כיצד מזגה אשת הקיוסק את המשקה הכהה לכוס גבוהה מברז כסוף. מחירה של החויה היה גרוש אחד. כרטיס קולנוע עלה אז שבעה עשר גרוש. בקולנוע שדרות בשדרות רוטשילד.
חלפו שנים ואני איש צעיר. עברנו לגור במקום אחר, ונזדמנתי לצומת הרחובות יהודה הלוי ומאז"ה. נגשתי לקיוסק בשעת צהרים ממש כפי שנהגתי לעשות בחזרי מבית הספר וביקשתי "צוף". אשת הקיוסק התבוננה בי, מנסה לזהות את הילד אשר מולה, שחררה חיוך מתוק ועצוב ואמרה לבסוף "כבר אין צוף" הבטתי בברז הצוף וביקשתי "טמפו".
כעבור מספר שנים נמחק אי התנועה ואתו הקיוסק לטובת כביש דו מסלולי,. כבר אין צוף.
והעיר כתריאליבקה צה"לה ושמיכה
את הצבע לנשף סיפקו הפעם מהגן של הג'יהאד האיסלמי, אדום כמובן. תושבי שדרות לא ידעו אם לרוץ למרחב המוגן או להביא מטריה.
את משלוח המנות סיפק כדרכו חיל האויר בשבתו כבד"צ - "אם יהיה שקט אז יהיה שקט...
לקריאת הפוסט
דון שרון אתה יכול לנוח
הענין הוא, שבמקום להמתין עד שתחזור הרוח לנשוב באותו כיוון, פשוט
דחפת את התחנה (והאנשים) "לתפארת מדינת ישראל".
נכון היית מלך ישראל. אפילו כפי שכינית זאת - מלך מדינת היהודים, אבל מה חשבת לך בחור...
לקריאת הפוסט
הצבי ישראל על במותיך ינאי
את צבי ינאי פגשתי לראשונה בראשית שנות השבעים בביתה של עורכת כתב העת "מחשבות" שי.ב.מ הוציאה לאור כעתון חינמי למישתמשי המחשבים שלה. זה היה כתב עת שכל אדם בר דעת חפץ לקוראו. המאמרים בו נכתבו על ידי...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
היום הם כבר נעלמו מהנוף .
ומאז אני מצפה לו :-)
במקום מגורי היינו קונים בחצי גרוש
צוף וחמש סוכריות מחליפות צבעים
היו ימים....
אבי היה שען והיתה לו חנות פיצפונת בכוך משופע שמתחת למדרגות של בית ברחוב יהודה הלוי, קרוב לרח' הרצל.
מאז שעלינו לארץ ב-1949 ועד שנפטר .
בחצר שמאחורי החנות עמד עץ תות שפירותיו לבנים ומתוקים .
אין אבא בחנות, עץ התות נכרת אבל הזכרונות והטעם
אך היו טעמים ששוב לא קיימים...
ילדותנו
הצוף היה נמזג מתוך ברז מיוחד בקיוסק.
היה גם ברז לסודה.
עם הסודה היו מכינים גזוז.
היו זמנים......
העלית כאן בועז, זכרונות שאין להם היום אח ורע בחוויות ילדותינו.
ילדינו לא יבינו את כוס הצוף .. מה זה כוס משקה יגידו, קנו בקבוק קולה ... כך יאמרו ולא יירדו לסוף דעתנו\זכרונינו
גרתי בעיר הקטנה שליד תל אביב, הנסיעה לעיר הגדולה היתה אירוע מרגש מאד (כמו עדלאידע) אני זוכרת שהיו אצלינו חולות וחולות ובוססנו רגלינו בחולות כדי לעשות קיצור ולהגיע למרכז העיר לקנות מיץ פטל עם סודה וחצי מנה פלאפל...
<p>היום, אם לילד קטן יש אייפון, מה עוד יכול לרגש אותו, בקבוק קולה???</p>
<p>נעמי</p>