טיול שבת לפקיעין

תחילה בסיגנון הדיווח.הגליל מקסים וירוק.אמרתי לעצמי"מה אני נוסעת מדי פעם לחו"ל!כמה יפה כאן בארץ!"

לפקיעין רציתי מזמן להגיע,כי עוד ב"יסודי"למדנו שיש שם יהודים שאף פעם,אלפי שנים,משפחתם לא עזבה את הארץ לגלות.ובעיקר רציתי להגיע "לסבתא ג'מילה".כי אם יש משהו שאשה אוהבת זה קניות,ואם הקניות בתחום הבריאות והיופי,אז על אחת כמה וכמה.ואם אלה קניות וביקור עם חזון,אז אין עוד מה להוסיף.כי על ג'מילה כתבו בכל העולם.אשה דרוזית מחברה מסורתית,שלמדה מאמה את תורת הצמחים(אם את רואה בעל חיים שאינו נוגע בצמח מסויים,דעי שהצמח רעיל)וכשבגרה החלה להכין בחצר סבונים בתוספת הצמחים האלה שברובם רפואיים,ואחר כך שמנים,נגד כאבי פרקים,נרות מפיצי ריח ומה לא.תארתי לי למצוא חנות קטנה באיזו חושה של בית ישן.לגבי הסוף-צדקתי החנות בבית ישן,ערבי,אבל החנות גדולה,מפוארת,ניפתחת בדלת אוטומטית,תערוכה של הכלים הגדולים בם החלה ג'מילה את התעשייה שלה,טלויזיות שמסקרות את חייה ואת התעשייה שלה שכיום כבר מיוצרת באזור תפן,מוכרות ערביות שמסבירות פנים ומקבלות כל אדם בכוסית של קפה שחור.תמונות של פרס איתה,של יצחק נבון ואשתו החדשה. מצולמים עם ג'מילה.האשה הזו,שקמה בחברה מסורתית ואתם יודעים מה זה אומר,וקבעה את גורלה ,סיפקה עבודה לאנשים רבים באזור-כותבים עליה בכל העולם,אפילו עיתון סיני עם תמונתה ראיתי שם.לא יכולתי שלא להעריץ את האשה הזו.היא גרה מעל החנות ומאחר שעברה ניתוח קטרקט,לא ירדה לחנות.העסק תיירותי ומתמלא כל כמה זמן בקונים רבים.הכי אהבתי מה שהיה כתוב כאילו מליבה באנגלית.:וזה תרגומו(למי שלא רוצה להתעייף ולקרוא)-"בנדוד נפשי

בדרך הדורות,

ליקטתי בהתמדה אוצרות יופי רבים

של חכמה ואהבה.

וכעת,בתקופת חיי זו,

הפכו המרכיבים האלה

למקור יצירתי"

הטיול ארך משמונה בבקר עד שמונה בערב.רבות עוד ראינו ונהנתי.למדתי על מקומות חדשים., פגשתי חברות חדשות.ואף על פי כן, המיפגש מיום ששי הידהד בזיכרוני וניזכרתי בחיוכים של כל אלה שהיו שם ונשאתי אותם בלבי כאור שהאיר לי לא רק מבחוץ,כי גם מבפנים,מתוך הלב.

יופי של סופשבוע היה לי.