1212המשחק מתחיל-סטודיו יורם לוינשטיין

1212המשחק מתחיל-קן לודוויג-יורם לוינשטיין צילומים אלי ליאון הסטודנטים של שנה ג' בסטודיו למשחק מיסודו של יורם לוינשטיין מציגים כעת את ההצגה"המשחק מתחיל"מאת קן לודוויג. זאת קומדיה בלשית משוחקת מצויין, מבויימת היטב עם תפאורה נהדרת ומוסיקה טובה. העלילה פשוטה. חבורת שחקנים מתאספת בליל חג המולד לבלות ביחד כאשר מטרת המזמין היא בעצם לגלות מי ירה בו בהיותו על הבמה. כיאה לבלש, העלילה מסתבכת, נוצרים מצבים מביכים, אי הבנות, חשדות מי ביצע את הרצח שהתרחש במסיבה. החשדות עוברות מאחד לשני וכרגיל מתברר שהרוצח הוא האדם שהכי פחות מכולם אפשר היה לחשוד בו. וגם זאת לא כל כך ברור הפעם בהצגה כי בסופה נרמזות כמה אפשרויות מי הרוצח. העלילה ומי הרוצח אינם העיקר בהצגה וזה גם לא העסיק הרבה את קהל הצופים. הנאת הצופים באה מהרעננות של ההפקה, מרוח הנעורים, הרצון להצליח ,מהשתוללות ממשית על הבמה, מהמשחק הטוב והבימוי הנבון והמותח. השחקנים שהם גם שחקנים בתפקידם במחזה משחקים כשחקנים.משחק עם הרבה פוזות, הרבה הגזמות, הרבה התרוצצות, מימיקות והבעות פנים. כולם נראים אקסצנטריים, כולם מתנהגים בצורה לא כל כך טבעית. הם משחקים את החיים, את עצמם. כל זה מתקבל בצורה יפה ביותר, טבעית, כי הכל נעשה בתזמון מדוייק, בחן, בהומור כאילו ורצו להגיד לך אל תקחו אותנו ברצינות רבה מדי כי אנו מציגים בעצם פארודיה על בלש ומטרתנו אחת בלבד, לגרום להנאה, לשעשע, לבדר. ואם זו היתה המטרה הם הצליחו בגדול. האם שרלוק הולמס פתר את תעלומת הרצח.בזה מעטים התענינו כי זה לא היה כאמור כל כך חשוב. יש הרבה מעמדים מוגזמים ומופרזים. ההתנהגות של חלק מהנפשות הפועלות לא נורמלית גם אם לוקחים בחשבון ששחקנים משחקים שחקנים על הבמה. כל זה נאמר במובן הטוב של המילה כי בימוי כזה נתן את השארם, את היופי והיחוד של ההצגה. שמונה הם השחקנים. כולם מגלמים טיפוסים שונים אחד מהשני כאשר המשותף בין כולם היא רוח השטות שנכנסה בכולם ועושה את ההצגה כמבדרת וטובה. אפשר לומר כי כולם הסטריים, כולם מופרעים מי פחות ומי יותר, כולם משחקים כאילו משחקים בהצגה בעוד הם חיים במציאות. זהו מחזה של שחקנים המשחקים את עצמם. דיתי אופק צרפתי עיצבה תפאורה אלגנטית, מפוארת, מלאת אור וצבע בעיבודו של התאורן אורי מורג. על המוסיקה והאפקטים הקוליים, סערות ועוד היה אחראי חנן סורו לוי. את התלבושות המקסימות והנהדרות ביחוד של הנשים עיצבה מאיה מידר מורן. התנועה הרבה על הבמה כיוון והדריך עמית זמיר. לוותה ליווי אמנותי את ההפקה לילך סגל. הדרכת הסטפס נעשתה ע"י איתי פולישוק. ההצגה היא שילוב נהדר בין מתחת צחוק, דרמה, לא אכיפתיות, הגזמות, משחק מסוגנן, לתבושות נהדרות הכל כדי ליצור בידור ,קלילות והנאה לצופים. וויליאם-אבי אזולאי היה בין הדמויות המאופקות.משחקו היה קורקטי ,שפוי. מרתה -האם-בר גול הנה קומיקאית שלא נתנה מנוחה לעצמה ולקהל. התרוצצה, עוותה את גופה וקולה הכל במידה ובחן. פליקס-תום אפלבאום היה דרוך כקפיץ מוכן להתפרצות התורנית הבאה שלו. נהנתי מאוד ממשחקו. דריה-שירי בן כהן היתה מגדת נפלאה. היא היתה מלאת מרץ ואנרגיה עם נוכחות במה מרשימה. דוריאל זילברמן היה מפקח משטרה פיקח, קצת משונה אך יעיל ויסודי. בתום ההצגה אמר כמה מילים מעל הבמה ואפשר היה להבחין בהבדל בין דיבורו הטבעי לדיבור המיוחד שסיגל לעצמו לצורך התפקיד בצורה יפה. סיימון -מתן שביט היה מאהב טוב שידעה במי לבחור וכרמל קנדל ויעל בוטון השתלבו יפה עם כל שאר השחקנים במשחק המוגזם , הקצת צעקני אך המסוגנן היטב. לראות או לא לראות: קומדיה בלשית, משוחקת היטב, מוצגת כדי לבדר את הקהל ובזאת הצליחה בגדול. נכתב על ידי elybikoret-אלי ליאון , 29/1/2014 23:47 אלי ליאון
[email protected]
www.elybikoret.022.co.il
טל03-6856786
054-249-34-88
עיתונאי-מבקר אמנות,
חבר אגודת העיתונאים ת"א ותא המבקרים שליד האגודה הרבה תעלולים,הרבה פעלולים בהצגה והתוצאה יפה ומבדרת ביותר.