ערכה של שתיקה

היה היתה בעיר חמדן אשר בפרס אקדמיה מפורסמת אשר הסעיף הראשון בחוקתה מנוסח כך: 

חברי האקדמיה יחשבו הרבה, יכתבו מעט ולדבר ימעיטו ככל האפשר. קראו לה"האקדמיה השותקת".

ולא היה בפרס מלומד אמיתי אחד שלא השתוקק להכנס לתוכה. 

דוקטור זב , מחבר ספר קטן מצוין, שמע בקצוי פינתו הנידחת כי יש מקום פנוי באקדמיה השותקת,

 מיד נסע לחמדן, בא אליה, ןבהתיצבו ליד מפתן הטרקלין שבו נאספו חברי האקדמיה, ביקש מאת שומר הסף למסור ליושב ראש את הפתקה שבה היה כתוב: "ד"ר זב מבקש את המקום הפנוי" 

שומר הסף מלא מיד את השליחות שהוטלה עליו אולם הדוקטור ופתקתו הגיעו מאוחר מדי. המקום כבר היה תפוס. האקדמיה הצטערה מאד על התקלה הזאת.

 היא קבלה, במדת מה למרות רצונה, גנדרן אחד, שמדברותיו הנוצצות והקלות עוררו התפעלותם של הפתאים. וראתה את עצמה נאלצת לסרב לקבל את הדוקטור זב,

 פחד הפטפטנים, רחב הדעת ועשיר התבונה. היושב ראש שהוטל עליו להודיע לדוקטור את הבשורה הבלתי נעימה הזאת, כמעט לא יכול היה להחליט בעצמו ולא ידע כיצד לנהוג.

לאחר שחשב זמן מה מילא גביע גדול מים. אך מילא אותו כל כך עד שטיפה יתרה היתה מעבירה את המים על שפתו.

 אחר כך נתן אות כי יכניסו את מעמד. 

הלה נכנס באותה הבעה פשוטה וענוה שהיא כמעט תמיד אות לערך של ממש. 

היושב ראש קם ובלי לבטא אפילו מלא אחת, הראה לו בתנועה עגומה כל כך את הגביע מלא כל כך.

 הדוקטור הבין כי אין עוד מקום פנוי באקדמיה. אולם בלי לנפול ברוחו, עלה בדעתו להסביר כי חבר נוסף באקדמיה לא יקלקל מאומה.

 הוא ראה לרגליו עלה ורד, הרים אותו ושם אותו בעדינות על פני המים, ועשה זאת כל כך יפה, שאפילו טפה אחת לא נשפכה. 

לתשובה מחוכמת זו מחאו כל האנשים כפים ודוקטור זב התקבל בתשואות

 . מיד הגישו לו את פנקס האקדמיה, שם היו החברים החדשים רושמים את שמותיהם. 

הוא רשם את שמו ולא נותר לו אלא לומר כנהוג משפט אחד של תודה.

אולם כאקדמאי שתקן באמת, הודה דוקטור זב בלי לומר אפילו מלה אחת.

 הוא רשם בשולי הספר את המספר מאה. הוא מספר החברים החדשים. אחר כך לאחר שהוסיף אפס לפני המספר, כתב למטה: "ערכם לא יעלה ולא ירד (0100)

 הנשיא הודה לדוקטור הענו בנימוס רב ובחכמה: הוא העביר את האפס אל סוף המספר, וכתב: "ערכם יעלה פי עשרה (1000).

בא במייל